החלטה בעניין מזונות וצווי מניעה

1.         בפני ארבע בקשות שונות:

            א.         בקשה להגדלת מזונות.

            ב.         בקשה בענין פריסת תשלום מזונות העבר.

ג.              צו מניעה האוסר על המשיב (להלן: "האב") להחליף מנעולים בדירת  

            המגורים שהיתה משותפת  לשני הצדדים.

ד.             צו מניעה בענין שימוש ברכב המורה למשיבה (להלן: " האם") להחזיר את  

            הקוד הקודם לרכב).

א. בקשה להגדלת מזונות

2.         לאחר עיון בבקשה והתגובות של הצדדים , על פניו ברור שיש צורך בשמיעת הוכחות. ולכן תיק זה יקבע לשמיעת הוכחות לפני פגרת הקיץ 2008.

3.         אין במסגרת בקשה לסעד זמני יכול ביהמ"ש להכריע בכל פרטי הפרטים בקביעת המזונות ,ולא בדייקנות טענות הצדדים מאחר והשניים רבים על כל פרט.

4.         אין מותב זה יושב כערכאת ערעור על עצמו. כל החלטה למזונות זמניים מבוססת על ראיות לכאורה וגילומם של מספר מרכיבים ולכן אין להתמקד במרכיב אחד ולהתעלם ממרכיבים אחרים , קרי יש לבחון את המכלול. לחייב צד זה או אחר לשאת בהוצאה מסוימת ולפטור צד שני המשחרר כספים  לצרכים אחרים.

5.         נוסף על כך יש להבהיר שעל כל צד לפעול לקבלת הנחות משפחה חד-הורית ולהציג אישור הגשת הבקשה כנגד כל תשלום שיידרש מהצד שכנגד (כגון הגן)

לאור האמור לעיל הבקשה להגדלת מזונות נדחתה. הנטען בבקשה יפה לדיון הוכחות.

בקשה לפריסת תשלומים וקיזוזים

6.         פריסת תשלומי מזונות עבר באה כדי לאפשר תשלומים ולא להשתמש בחוב כפטיש  להפעלת לחץ בגביה בכדי להשיג מטרות אחרות.

7.         טענות קיזוז יש להעלות במסגרת תיק הוצאה לפועל בטענת 'פרעתי'  בטרם קביעת מזונות זמניים , ראה: ע"א 779/76 שוחט נ' שוחט , לב (1) 580.

8.         בנוסף, נושא של חוסר איזון בשאלת תשלום הוצאות הבית יש לברר בדיון הוכחות.

            לאור כל האמור לעיל הבקשה לשינוי פריסת התשלומים - נדחית.

ב. בקשה לצו מניעה בקשר למנעולי כניסה לבית

9.      יציאת בעל או מי מהצדדים מהבית המשותף מקים "משטר הפרדה" אשר מקים איזור של פרטיות בלבד. לכן אין יסוד לטענת האב שיציאתו מבית המגורים המשותף פוגע בזכויותיו הקנייניות.

            מחד במצב של פירוד בין הצדדים מקים אזור פרטיות וחסינות מחדירת הזולת. מאידך מימוש הזכות הקניינית אינה מקנה לצד שאינו מתגורר בבית להיכנס כחפצו או להביא לשינוי הפוגע בשימוש בדירה על ידי הצד השני.

הפסיקה בעניין מבוססת על חוק הגנת הפרטיות , תשמ"א - 1981 (להלן: "החוק"). ומוצאת ביטוי בפסקי דין שונים של ביהמ"ש העליון, הזכות לפרטיות עומדת לשני הצדדים. האב והאם נהנים מזכות זו במידה שווה אף אם רשאי האב, במישור הקנייני, להיכנס לדירה לפי רצונו, אין לו את הזכות לחדור לפרטיות האם. בבג"ץ 6650/04 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה (ניתן ביום 14.5.06 ופורסם במאגרי המידע) (להלן: "פלוני"), הבהיר כב' הנשיא, כתוארו דאז, השופט ברק, כי גם הנישואין עצמם אינם שוללים מבני הזוג את זכותם לפרטיות זו כלפי זה: