החלטה בעניין חשיבות פרסום החלטות בענייני משפחה

1. לפניי בקשה להיתר פרסום החלטה שניתנה ביום 04.03.2020, במסגרת בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה על החלטות בית משפט לענייני משפחה (להלן: "בית משפט קמא"), שבעיקרן נוגעות למינוי מומחה ותשלום שכר טרחתו. קבעתי כי לא נפלה שגגה בהחלטת בית משפט קמא ו/או בשיקול דעתו, וכי טובתה של הקטינה שהוריה יבצעו לאלתר את תכנית האבחון שנקבעה על ידי המומחה ויישאו בשכר טרחתו. עוד קבעתי כי מצופה היה שנוכח הטענות שהעלתה המשיבה כנגד המבקש, תהיה זו היא שתפעל במרץ על מנת שחוות דעת המומחה ומסקנותיו יונחו לעיניי בית משפט קמא (להלן: "ההחלטה").

2. המבקש עתר לפרסום ההחלטה, ללא פרטים מזהים של הצדדים ו/או של הקטינה, ואילו המשיבה התנגדה לפרסום ההחלטה.

לדידו של המבקש יש להתיר את פרסום ההחלטה, שכן לפרסום ההחלטה חשיבות ציבורית גדולה, בפרט כלפי אוכלוסיית אבות ו/או אמהות שכנגדם מועלות באופן טקטי טענות בקשר ל"מסוכנות מינית", לבטח כאשר המשיבה, שהעלתה טענות מעין אלה כנגד המבקש, הייתה זו שסיכלה את מינוי המומחה למסוכנות מינית בטענות לא ענייניות, לאחר שלא הפקידה ערבון חלף מספר הארכות מועד שהוענקו לה, ושממנה הציפייה כי תפעל במרץ רב וללא שהות לקידום העניין האמור. בנוסף, לאור חיסרון הכיס ועינוי הדין החמור שנגרם למבקש, הרי שיש בפרסום ההחלטה כדי להרתיע מתדיינים עתידיים מלהטריד את ערכאות המשפט והצד שכנגד, בהליכים טורדניים לשווא.

לדידה של המשיבה אין להתיר את פרסום ההחלטה, שכן ההליך עוסק במרקם האינטימי ביותר שבין בני המשפחה, פרטיו נוגעים לצנעת הפרט, בעבירות מין כנגד קטינה (לכאורה) ומידת ההגנה הנדרשת מפני פרסום הפרטים בהליך כגון זה הינה מרבית. בנוסף, אין ההחלטה עוסקת בסוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, פרסומה נעדר תועלת, וכל מניעיו של המבקש בפרסום ההחלטה הינם אישיים ונקמניים. עוד טוענת המשיבה כי אין זה נמנע שבסופו של יום, החלטת הביניים תיעלם מן העולם, אך לפרסומה לא תהא תקנה.

3. ההחלטה האם להתיר את פרסום ההחלטה מיום 04.03.2020, נעוצה במתח הקיים בין עיקרון פומביות הדיון, המהווה עיקרון חוקתי, אחד מעקרונות היסוד של שיטת המשפט הישראלי, לבין הזכות להגנה על הפרטיות והזכות לשם טוב, זכויות מוכרות בשיטת המשפט הישראלי. מתח זה, הדורש איזון, נושא רבדים ומשמעויות נוספות בהקשר המשפטי העדין בו עסקינן - דיני משפחה.

4. עיקרון פומביות הדיון בו עסקינן, הינו אחד העקרונות החוקתיים המרכזיים שביסוד שיטת המשפט שלנו. ההקפדה על עיקרון פומביות הדיון הינו "תנאי חיוני לתשתיתה הדמוקרטית של מדינת ישראל" (דברי השופט ברק, ב"ש 678/82 מאיר טייר נ' מדינת ישראל, לו(3) 386 (1982)‏‏). עסקינן בעיקרון יסוד ועל חשיבותו ומרכזיותו אין חולק (עיינו: בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (פורסם בנבו, 08.10.2009)‏‏).

כך נקבע בסעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה, כי "בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק", ובסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, כי "בית משפט ידון בפומבי."

5. עיקרון פומביות הדיון מתבסס על שלושה טעמים עיקריים. הטעם הראשון, הינו כי עיקרון זה מהווה את אחת הערובות לתקינותו של ההליך המשפטי, הן בתחום עשיית הצדק ובירור האמת, והן בתחום מראית פני הצדק קבל עם ועדה (עיינו: ע"פ 353/88 גניה וילנר נ' מדינת ישראל, מה(2) 444 (1991)‏‏). הטעם השני, קשור לאופיו של המשטר הדמוקרטי ומערכת המשפט. עיקרון פומביות הדיון פותח את שערי בית המשפט ומזמין את כלל הציבור להיחשף לפעולותיו, ללמודן, להעריכן ולהעבירן תחת שבט ביקורתו (עיינו: בג"ץ 258/07 ח"כ זהבה גלאון נ' וועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת ארועי המערכה בלבנון, סב(1) 648 (2007)‏‏). הטעם השלישי, קשור לשמירת אמון הציבור במערכת המשפט, בזכותו של הציבור לדעת וחובת הרשויות הציבוריות לגלות. פומביות הדיון מבטיחה מראית פני הליך עשיית הצדק (עיינו: בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (פורסם בנבו, 08.10.2009)‏‏). ביקורת הציבור, קשורה בקשר ישיר להבטחת אמונו של הציבור במערכת המשפט.

6. פרסום החלטות ופסקי דין של ביהמ"ש, מגשים את עיקרון פומביות הדיון על טעמיו לעיל, אולם, אין עסקינן בעיקרון מוחלט אלא בעיקרון "יחסי", שלעיתים ייסוג מפני זכויות ואינטרסים נוגדים, כגון הזכות לפרטיות והזכות לשם טוב. מבחינת מבחני האיזון, הכלל הוא כי אין פוגעים בעיקרון פומביות הדיון אלא על יסוד הוראה מפורשת בחוק או ע"י הוראת בית משפט שניתנה על פי חוק, בעניינים חריגים, היוצאים מן הכלל, ומשכך נדרש שאלה יפורשו על דרך הצמצום, וכי לעולם תיטה הכף אל עבר פומביות הדיון (עיינו: בש"פ 5759/04 גבריאל תורג'מן נ' מדינת ישראל, נח(6) 658 (2004)‏‏).

7. כאשר מתבקש בית המשפט לפגוע בעיקרון פומביות הדיון, על ביהמ"ש לבחון שתי שאלות: האחת, האם מתקיימת עילה העשויה להוות בסיס לבקשה, כלומר, אינטרס לגיטימי של המבקש למנוע את עיקרון פומביות הדיון, והשנייה, האם השיקולים השונים, כלומר האינטרס העומד בבסיס הבקשה, והשיקולים האחרים התומכים בעיקרון פומביות הדיון, מצדיקים את הפגיעה בעיקרון פומביות הדיון (עיינו: ע"פ 11793/05 חברת החדשות הישראלית בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 05.04.2006)‏‏.