החלטה בעניין הארכת מועד לתיקון שומה סעיף 107 וסעיף 85 לחוק

יו"ר הוועדה, כב' השופטת ירדנה סרוסי

פתח דבר

1. העורר הוא נכה ולטענתו הוא זכאי להקלה במס רכישה בגין דירת מגורים שרכש בתאריך 20.2.2011, בהסתמך על תקנה 11 לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה), התשל"ה-1974 (להלן – תקנות מס רכישה).

העורר דיווח על העסקה במסגרת שומה עצמית אך חישב את מס הרכישה מבלי לקחת בחשבון את ההקלה לה הוא זכאי כ"נכה". מנהל מיסוי מקרקעין אישר את השומה העצמית של העורר (בתאריך 1.3.2011) והעורר שילם את המס על פיה.

2. בתאריך 12.3.2018, בחלוף 7 שנים מיום אישור שומתו העצמית, פנה העורר למשיב בבקשה לתיקון השומה בטענה שנתגלתה בה טעות, שכן היא אינה מביאה לידי ביטוי את ההקלה במס רכישה לה הוא זכאי בתור "נכה".
3. העורר מודע לכך שחלפה מגבלת הזמן בת ארבע השנים הקבועה בסעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן – החוק) לתיקון השומה ולכן הוא מבקש כי המשיב יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 107 לחוק ויאריך את המועד לתיקון השומה מעבר לארבע השנים.
4. המשיב טוען טענת סף לפיה לא ניתן לתקן את שומת המס לאחר שחלפה מגבלת הזמן הקבועה בסעיף 85 לחוק.

לטענתו, הוראת סעיף 85 לחוק קובעת התיישנות "מהותית" ולכן אין בידו את "הסמכות" לפתוח את השומה בחלוף ארבע שנים מיום שנעשתה.

מנגד, העורר טוען כי אין מניעה עקרונית להאריך את מועד ארבע השנים באמצעות סעיף 107 לחוק. תוצאה זו נובעת לטעמו הן מנוסחו הרחב של סעיף 107 לחוק, החל על הארכת "כל מועד שנקבע בחוק זה", והן מאיזון האינטרסים הראוי בין עקרון סופיות השומה לבין עקרון גביית מס אמת. לטענת העורר קיימת בנסיבות עניינו "סיבה מספקת" למתן הארכה המבוקשת.

בכל הנוגע לטענת העורר כי יש לשאוף לתוצאה המאפשרת את תיקון השומה על מנת להגיע ל"מס אמת", טוען המשיב כי סופיות השומה היא-היא מס אמת ולכן אין בהתנגדותו לתיקון השומה משום פגיעה בעיקרון זה.

5. יצוין כי העורר טוען, כטענה עיקרית, כי הוא זכאי לארכה להגשת השגה על השומה.

רק לחילופין הוא טוען, כי ככל שתידחה בקשתו זו, הוא מבקש הארכת המועד לתיקון השומה לפי סעיף 85 לחוק.

6. בכל הנוגע לבקשה למתן ארכה להגשת השגה, המנהל מתנגד לה מכמה טעמים:

האחד, לטענת המשיב לא ניתן להגיש השגה על שומה המאשרת את השומה העצמית של הנישום. במקרה זה לא ניתן לומר כי יש "מחלוקת" בין הצדדים ולכן אין סיבה להשיג על השומה.

השני, לא ניתן לרפא את הפגם של ההתיישנות המהותית שבסעיף 85 לחוק, בחלוף מגבלת הזמן הקבועה בו, באמצעות הגשת בקשה להארכת מועד להגשת השגה. תכליתה של בקשה כזו היא לעקוף את ההתיישנות המהותית שבסעיף 85 לחוק.

7. המשיב הסכים כי הערר יידון כאילו ניתנה הארכה הנדרשת להגשתו, על מנת לאפשר בירור ענייני בשאלות העומדות על הפרק.

כן הסכים המשיב, כי למרות שלא ניתנה החלטה מטעמו שלא להאריך את המועד להגשת השגה, לצורך יעילות ופישוט הדיון ייחשב הדבר כאילו ניתנה על ידו החלטה הדוחה את הבקשה למתן ארכה להגשת השגה (פרוטוקול מתאריך 19.2.2019).

8. כאמור, בהחלטת המשיב בבקשת הנישום לקבלת ארכה לתיקון השומה, הוא בחר שלא להביע עמדה לעניין קיומה או העדרה של "סיבה מספקת" לפי סעיף 107 לחוק, וממילא גם לא הביע עמדתו לגוף תיקון השומה לפי סעיף 85 לחוק. המשיב הסתפק בטענה כי ידיו כבולות לאור ההתיישנות המהותית הקבועה בסעיף 85 לחוק (התייחסות להעדר קיומה של "סיבה מספקת" ניתנה בסיכומי המשיב, ועל כך בהמשך).