החלטה בסוגיית עילת תביעה של ידועה בציבור

1.         מונחת בפני בקשה למחיקה על הסף לפי תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984( להלן : "התקנות" ) של תובעת 1 (להלן: " התובעת") מאת הנתבע.

המבחן הינו כניסה לאחת מהעילות המנויות בסעיף ,הטענה המשפטית כנגד ראיות לכאורה המבססות את עילת התובענה, שהינה (שהיתה) " ידועה בציבור" של הנתבע.

"פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידו, בהנחה שיוכיח את העובדות בתביעתו"

 (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית הוצאת לאור בע"מ תשס"ה - 2005 , עמ' 159).

במקרה דנן לו תוכיח התובעת  את העובדות שבתביעתה הרי קמה לה עילה לסעד המבוקש.

2.         התובעת והנתבע ניהלו קשר זוגי משנת 1997 ועד 2006 וכתוצאה מיחסים אלו נולדה ביתם לי ילידת 1979.

3.         בישראל מזונות בן זוג נקבעו בחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) , תשי"ט - 1959 (להלן:" חוק המזונות") , סעיף 2 קובע:

            " אדם חייב במזונות בן- זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו..." ,

מחד התובעת אינה בת זוגו מאחר ולא נישאו כדת וכדין , מאידך טוענת התובעת כי הינה "ידועה בציבור" של הנתבע.

ידועים בציבור הינם בני זוג שלא נישאו כדת וכדין, אך לעניין חובות וזכויות מסוימות הוכרו בחוקים רבים וגובשו מספר עקרונות משותפים המקובלים בפסיקה שיש ללמדנו על מהות מוסד משפטי זה.

 (עו"ד אמנון בן דרור הידועה בציבור, הוצאת לאור בע"מ, תשנ"ג 1993)

זכויות ידועה בציבור לא מוסדרות בחקיקה, ולכן בהעדר חוק המסדיר את מכלול הזכויות והחובות בין "ידועים בציבור" יש לפנות למישור החוזי, במקרה דנן לא קיים בין התובעת לנתבע הסכם מפורש של "חיים משותפים " לכן יש ללמוד מהנטען על התנהלות חייהם המשותפים, קרי "הסכם מכללא"אשר נגזר הן מהסכם בין הצדדים, והן חלק מחופש ההתקשרות המוכר בדין הכללי (ראה סעיף 24 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973). על-כן חלות לא רק בזוג נשוי כדת וכדין, אלא גם בידועים בציבור" ( שם, בע' 233).בספרות המשפטית ישנם אלו שמקבלים את "ההסכם מכללא" וישנם המתנגדים לו. היום מערכת היחסים בין בני זוג ,גבר ואישה או כל סוג אחר לרבות זוגות חד מיניים מקימה לכאורה מערכת של הסכמה והתחייבות. בלשון אחרת, החיים המשותפים הם שיוצרים הסכם ועילה לטענת מזונות בת זוג  מכוח דיני החוזים , קרי החובה לא להזניח את בת הזוג.

בפסק דין תקדימי בזמנו דן בית המשפט העליון בקליפורניה, ארה"ב, בשאלת מזונות וחלוקת רכוש בין " ידועים בציבור" על יסוד "הסכם מכללא" והסעד המתאים בפרשת:

                   3d 660 (1976)   Cal Marvin v. Marvin 18 The courts should enforce contracts between non marital partners, " except to the extend that the contract is explicitly founded on the conduct of    meretricious sexual services" ( Id at 671)

לכן הכלל של חוזה במכללא ה - implied contract  חל על הצדדים באותו מקרה. אם לא מדובר בקיום קשר "לשם זנות" בלבד. הרעיון אף תואם את ההלכה היהודית בעניין שאין זוג יהודים מקיימים יחסי אישות לשם "זנות" , ראה: ע"א 235/72 , בירנבאום נ' עזבון יעקוב לוין, פ"ד כז (1) 645.

לאחר מכן אף בימ"ש העליון דן בסוגיה וקבע ב ע"א 805/82 ורסנו נ' כהן, פ"ד לז(1) 529, בע' 531 (להלן: "הלכת ורסנו") כי:

"ניתן לבסס את זכותה של אישה למזונותיה, לאחר הפירוד, על הסכם מכללא, אשר תוכנו משתנה, כמובן, על פי נסיבותיו של העניין".

4.         במקרה דנן הטענה ל" הסכם מכללא" , יש לאפשר לתובעת להוכיח את הנטען בכתב התביעה ס' 258 ז' לתקנות. היסודות לכריתת הסכם לחיים משותפים אינם מוגבלים ותלויים בהתנהגות ובכוונת  הצדדים.

5.         לטענה כי אין די ראיות לגבות את כתב התביעה לעצם עילת המזונות הוחלט ע"י מותב זה בהחלטתו בבש"א 12805/07 אשר התקבלה הטענה ולכן נמחקה התובענה. במקרה דנן צורפו מסמכים עפ"י תקנה 258 לתקנות ,אולם צורפו מסמכים מעטים בכדי לתמוך את הבקשה. העובדה שמדובר בראיות דלות יש לטעון כנגד משקלן בהכרעה הסופית. די בצרוף מסמכים (אפילו מעטים) להוות ראיות לכאורה אף אם מדובר בראיות חלשות ודלות, בסופו של יום המגמה היא לאפשר הצד את יומו בבימ"ש.