החלטה בנוגע לחיסיון בגישור

מונחות בפני שתי בקשות מטעמו של הנתבע בתיק זה.

האחת, בקשת הנתבע מיום 18.11.19, להזמין לעדות את עורכת הדין והמגשרת הגב'  ==== (להלן: "המגשרת"), אשר ערכה את הסכם הממון והגירושין מיום 10.5.15, כפי שנחתם בין הצדדים בליווי עורכי דינם וזאת בהמשך לעדותה מיום 11.11.19. בקשה זו הוגשה לאחר שהמגשרת הודיעה לבית המשפט בעת שהתייצבה למתן עדות בדיון מיום 11.11.19 כי אינה זוכרת דבר מהליך הגישור ויתירה מכך, לעמדתה מנועה היא מלמסור עדות בשל כללי החיסיון החלים על הליך הגישור.

השנייה, בקשת הנתבע מיום 21.9.20 לצירוף ראיה מטעמו לתיק בשלב זה, עת התיק מצוי בשלב של הבאת ראיות.

התובעת השאירה את בקשתו הראשונה של הנתבע, להעדת המגשרת, לשקול דעתו של בית המשפט, יחד עם זאת היא מתנגדת לבקשתו השנייה לצירוף ראיה.

לאחר עיון בבקשות, בתגובות, בתשובות הצדדים, בתגובת המגשרת ובעמדת ארגון המגשרים אשר הותרה בהחלטתי מיום 31.12.19, מצאתי לדחות את הבקשה הראשונה להמשך העדת המגשרת וכן מצאתי לקבל את הבקשה השנייה לקבלת ראיה ואנמק.

השתלשלות ההליך והרקע לבקשות

הצדדים נישאו זל"ז ביום 23.3.2000. מנישואים אלו נולדו לצדדים 3 קטינים. נישואי הצדדים עלו על שרטון ובמהלך שנת 2014 פנו הצדדים למגשרת, עוה"ד  ==== ("המגשרת").

ביום 10.5.2015 , לאחר קיומו של הליך הגישור, חתמו הצדדים על הסכם ממון וגירושין, אשר אושר על ידי בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין ביום 31.5.15 ("ההסכם").

בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לפרשנות מספר סעיפים בהסכם וביום 22.2.17 הוגשה תביעת המשיבה לביצועו של ההסכם וזאת בהתאם לסעיף 7 לחוק בית משפט לענייני משפחה. בתביעה עתרה התובעת לחיובו של הנתבע לביצוע ההסכם ובמסגרת זו ביקשה למכור (במשותף) את בית הצדדים ולהעביר לתובעת כספים אשר לטענתה היה על הנתבע להעביר לה בהתאם להתחייבויותיו על פי ההסכם. לחילופין, בקשה להורות על העברת מלוא זכויותיו של הנתבע בבית המשותף, על שם התובעת.

ביום 28.2.17  הגיש הנתבע בקשה לסילוק התביעה על הסף.

ביום 26.4.17 הוגש כתב הגנה.