החלטה בנוגע לבקשה לצווי המניעה למרצים

עובדות המקרה וההליך בפנינו

     שביתת חברי הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות (להלן: הסגל האקדמי הבכיר או חברי הסגל) נמשכת מזה למעלה משמונים יום. הלכה למעשה לא נפתחה שנת הלימודים התשס"ח באוניברסיטאות וחברי הסגל שובתים מאז יום 21.10.2007. הסגל האקדמי הבכיר מונה כ - 4,500 חברים, שהם עמוד התווך של האוניברסיטאות ועליהם מושתת רמתן האקדמית הגבוהה אשר קנתה לה שם בארץ ובעולם.

     השביתה מצאה ביטויה בהימנעות חברי הסגל מכל מטלה הכרוכה בהוראה פרונטאלית לסטודנטים. במהלך השביתה, חדלו חברי הסגל אף מהוראה בתוכניות חוץ ומהוראה עבור מערכת הביטחון. מדובר, למעשה,  בשביתה חלקית באשר חברי הסגל המשיכו בביצוע מטלות הקשורות במחקר האקדמי, ובהתאם המשיכו האוניברסיטאות לשלם לחברי הסגל מחצית שכרם.

     כפועל יוצא מהשביתה בהוראה הפרונטאלית, למעלה מ - 110,000 סטודנטים בטלו מתלמודם ואפשר שהעדר הלימודים בתקופת השביתה יעלה באובדן סמסטר א' של שנת הלימודים הנוכחית, או באובדן שנת הלימודים כולה.   

[2]  הסכסוך שלפנינו סב על דרישת ארגוני הסגל האקדמי הבכיר לחתימת הסכם שכר חדש, במסגרתו הם מבקשים להסדיר את סוגיית שחיקת שכר חברי הסגל בעבר ולקבוע מנגנון שימנע את שחיקת שכרם בעתיד. הצדדים הישירים למשא ומתן הם על פני הדברים ארגוני הסגל האקדמי הבכיר ומעסיקיהם - הנהלות האוניברסיטאות. עם זאת, חלק ניכר מתקציב האוניברסיטאות (כ- 70% בממוצע) מקורו במימון המדינה באמצעות הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת).  האוניברסיטאות הן בגדר מעסיק ציבורי ו"גוף נתמך או מתוקצב" כהגדרתו בסעיף 21 ל חוק יסודות התקציב, התשמ"ה - 1985. משכך,הסכמי השכר ותנאי העבודה בהן כפופים לפיקוחו של  הממונה על השכר במשרד האוצר וטעונים אישורו, בהתאם להוראת סעיף 29 ל חוק יסודות התקציב. כפועל יוצא, המדינה הינה הלכה למעשה בעלת דברם של ארגוני הסגל וצד חיוני להליך שבפנינו.

[3]   באת כח ארגוני הסגל הביאה לידיעתנו כי משא ומתן בעניין גיבוש הסכם שכר חדש מתנהל מאז שנת 2005. הודעות על שביתה בנדון זה נשלחו ביום 25.9.2007. המשא ומתן בין הצדדים נמשך מזה תקופה ארוכה ואף במהלכה של השביתה, מושא דיוננו. חרף זאת, הצדדים לא השכילו להגיע להסכמה שתביא לישוב המחלוקות ולסיום השביתה. במשא ומתן נטלו חלק ראשי ארגוני הסגל, נשיאי האוניברסיטאות, נציגי הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) ובעלי תפקידים בכירים  במדינה (לרבות הממונה על השכר במשרד האוצר והממונה על אגף התקציבים במשרד האוצר).

   ביום 26.12.2007 הגישו האוניברסיטאות בקשת צד בסכסוך קיבוצי שעיקרה "להורות לצדדים (משך פרק זמן קצר קצוב) לנהל משא ומתן אינטנסיבי מידי יום ביומו בחסות ובפיקוח כבוד בית הדין". כן עתרו למתן צווי מניעה כנגד השביתה, ככל שהמשא ומתן לא יבשיל לכדי הסכם.

    לבקשת בעלי הדין ובאי כוחם קיים נשיא בית הדין ישיבות עם בעלי הדין, בהן נבחנה האפשרות להביא לסיום הסכסוך בהסכמה. במהלך ישיבות אלה חלה התקרבות בעמדות הצדדים.

יצויין, כי משרד האוצר הסכים להצעה לפיה בורר יהיה מוסמך לפסוק תוספת שכר בגין שחיקת שכר חברי הסגל, בסדר גודל של בין כ - 1,500 ש"ח לבין כ - 6,000 ש"ח לחודש. שכרם של חברי הסגל נע כיום בין סכום של כ - 13,000 ש"ח לבין סכום של כ - 27,000 ש"ח לחודש. ארגוני הסגל דחו את ההצעה והניחו על שולחן המשא ומתן הצעה נגדית אשר לא התקבלה, והדברים לא הבשילו לכלל הסכם.

[4]    ביום 9.1.2008 הודיעו האוניברסיטאות כי הן עותרות למתן "צו מניעה זמני להפסקת כל פעולת שביתה למשך שבועיים החל מיום 13.1.2008. בתקופה זו יימשך המשא ומתן האינטנסיבי והרצוף בין הצדדים מידי יום, במטרה להגיע להסכם". בכלל זה עתרו האוניברסיטאות, כי נורה לארגוני הסגל להנחות יחידיהם לבצע את  כל משימות ההוראה לסוגיהן וכל פעולה שתדרש על ידי האוניברסיטאות לצורך צמצום נזקי השביתה.

דיון בבקשה התקיים בפנינו ביום 13.1.2008 במהלכו ביקשו באי כוח האוניברסיטאות והמדינה כי החלטתנו תינתן עוד היום. אנו מצידנו עשינו מאמץ מכורח הנסיבות, ליתן החלטה בהקדם האפשרי.

לוז טענות הצדדים: 

[5] באי כח האוניברסיטאות והמדינה הטעימו, כי המשך השביתה יגרום נזק כבד ובלתי הדיר לרבבות סטודנטים, לרבות אלה העתידים להיקלט לשורות האוניברסיטאות לקראת שנת הלימודים הבאה. כן עמדו על הנזק שייגרם להשכלה הגבוהה בישראל; על החשש להתמוטטות האוניברסיטאות; ועל הפגיעה הצפויה במשק המדינה, בין היתר, בשל העיכוב בשילוב רבבות אקדמאיים בשוק העבודה.

לעמדת בא כח האוניברסיטאות אין מדובר בשביתה כלכלית טהורה, אלא בשביתה בעלת היבטים "מעורבים". זאת, נוכח מעורבותם של המדינה ומשרד האוצר כמתקצבים וכמפקחים ותפקידם המכריע בגיבוש הסכם השכר. לאור "אופיה המעורב" של השביתה נטען, כי ניתן להטיל עליה מגבלות אלו או אחרות.

   הוסיפו האוניברסיטאות והמדינה וטענו, שגם אם מלכתחילה לא היה מקום להטיל מגבלות על השביתה, יש ליתן הדעת למשקלו הסגולי המצטבר של הנזק, בחלוף למעלה משמונים ימי שביתה, ולעמדתם הבלתי מתפשרת של ארגוני הסגל. האוניברסיטאות והמדינה עמדו על כך שלאור נכונותם לבוא לקראת הסגל במשא ומתן ומחויבותם להמשיך ולנהלו גם ללא "חרב השביתה", אין מקום להמשיכה. 

[6] לשיטת ארגוני הסגל, המדובר בשביתה כלכלית טהורה, וככזו אין מקום להשית עליה מגבלות. לעמדתם, יש מקום לשקול הטלת מגבלות על שביתה כלכלית, אם בכלל, רק במקרים חריגים ובהתחשב במכלול שיקולים אלה: סבירות העילה, התנהלות הצדדים ותום ליבם, התמשכות השביתה וחומרת הנזק  הנגרם הימנה. מרכיב הזמן, כשלעצמו, לא יכול שיהווה עילה להגבלת שביתה כלכלית, שאם לא כן, יהא המסר למעסיק "שב ואל תעשה".

באת כח ארגוני הסגל הטעימה, כי אין לומר שהסגל מציג עמדה בלתי מתפשרת או מתנהל שלא בתום לב. כן צויין, כי ארגוני הסגל הציעו הצעות מטעמם לסיום הסכסוך בהסכמה. 

הכרעה

על חירות השביתה -