החלטה בטענת פרעתי

לפניי בקשת החייבת בטענת פרעתי בהתאם להוראת סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל.

התיק נפתח ביום 5.11.18 לביצועו של פסה"ד אשר ניתן ע"י ביהמ"ש השלום ביום 13.9.18.

על פסה"ד הוגש ערעור, אשר התקבל בחלקו ובפסה"ד מיום 11.3.19 נקבע ע"י ביהמ"ש המחוזי בע"א 2191-10-19  כי הסכום אותו נדרשו החייבים לשלם יופחת ויעמוד על 490,000 ש"ח וזאת בתוך 90 ימים ממועד מתן פסה"ד.

במסגרת ההליכים בביהמ"ש - שעבד החייב נכס שבבעלותו - נכס הידוע כחלקה 252 גוש 6734 ובשל כך - לא נדרשו החייבים בהפקדת ערובה כתנאי לעיכוב הליכים.

תמצית טענות החייבת:

לטענת החייבים - תכליתו של ביהמ"ש המחוזי וכן המועד שנקצב בו - נסמכו על כך שתנתן לחייב האפשרות למכור את הנכס לצורך ביצוע פסה"ד ותתשלום החוב אשר נפסק מכוחו.

עוד טוענים החייבים כי עם מתן פסה"ד בערעור - פנו אל הזוכה על מנת לקבל מכתב החרגה (מכתב יתרה לסילוק) המהווה התחייבות עבור הרוכש ולפיו עם תשלום הסכום המפורט במכתב ההחרגה - יוסר השעבוד מן הנכס.

לטענת החייבים - ללא מכתב החרגה - לא ניתן לממש את הנכס שכן לא נמצא רוכש אשר יסכים לרכוש נכס כאשר אין הוא יודע מה הסכום אשר כנגדו עומד השעבוד.