החלטה בטענת פרעתי

לפניי בקשת חייב בטענת "פרעתי", לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן-החוק) ובקשה לעיכוב ההליכים.

החלטה זו ניתנת בהתאם לתקנה 27א לתקנות ההוצאה לפועל שכותרתה: " הגשת בקשה לפי סעיפים 19, 25 , 48 או 58 ודיון בה", הקובעת: " הגשת בקשה לפי סעיפים, 19, 25, 48 או 58 לחוק יהיו בדרך הקבועה בפרק כ" לתקנות סדר הדין, בשינויים המחויבים, ואולם, רשם ההוצאה לפועל, רשאי לסטות מסדרי הדין האמורים אם מצא כי הדבר יועיל להכרעה צודקת ויעילה בהליך, וכן רשאי הוא לדחות את הבקשה מבלי שקיים דיון".

כידוע, זכות שימוע/זכות הטיעון היא מושג משפטי, במסגרתו יש לבחון אם התקיימו נסיבות המקנות את הזכות או לא. בג"ץ 5621/96, 1366/97 ‏ר' הרמן ראש-עיריית אופקים ואח' נ' השר לענייני דתות ואח' ‏ (21.9.97).

בבג"ץ 3495/06 הרב לישראל הרב יונה מצגר נ' היועץ המשפטי לממשלה (30.7.07)  חזר בית המשפט העליון על העקרונות העומדים בבסיס זכות השימוע. העיקרון בדבר זכות הטיעון שעיגונו ההיסטורי היה בכללי הצדק הטבעי, היה לאחד מכללי ההגינות המנהלית ומסממניו המובהקים של הליך מנהלי הוגן. העיקרון נגזר גם מאחריותה של הרשות המנהלית בתפקידה כנאמן הציבור. תכליתה של זכות הטיעון להבטיח כי הרשות תתייחס בהגינות לעניינו של האזרח, ותקבל החלטותיה על-בסיס תשתית עובדתית נאותה ותוך התחשבות במכלול העובדות והשיקולים הרלוונטיים לעניין...

על אף מעמדה הרם של זכות הטיעון בשיטתנו המשפטית הרי ככל זכות אחרת במשפט, אין היא מוחלטת ונעדרת סייגים...

מדובר בזכות יחסית שהיקפה ודרכי הגשמתה נגזרים מנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בהקשר זה יש לבחון את מכלול הנסיבות הרלוונטיות ובהן: מהותה של הסמכות המופעלת בידי הרשות; השלב בהליך בו ניתנת לאזרח זכות טיעון; עוצמת הפגיעה לה צפוי האזרח עקב החלטת הרשות; וכן מידת הסופיות של ההחלטה הנדונה. בהמשך לכך יצוין כי יש ואל מול זכות הטיעון יעמדו אינטרסים מתחרים כגון: ההגנה על תקינות תפקודה של הרשות ויעילות עבודתה או שמירה מפני שיבוש הליכי בקורת או חקירה. במקרים כאלה, ייקבעו היקפה ודרכי הגשמתה של זכות הטיעון - כמו גם היקפה של זכות העיון הנלוות לה - תוך איזון בין מכלול הזכויות והאינטרסים הרלוונטיים לעניין בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה לגופו.

לאחרונה בפס"ד של בימ"ש שלום חיפה (כב' השופטת באום) רע"צ (חי') 70563-01-18‏ ‏ זיאד ברבור נ' ב.ד.ס.י. השקעות בע"מ (25.10.18), ביהמ"ש קבע שהליכי הוצל"פ אינקוויזיטורים ומתנהלים במעמד צד אחד (עמ' 9 סע' 7.5 ואילך):

"בהוצאה לפועל נוהגת השיטה האקוויזיטורית. משמעות הדבר היא כי בקשות רבות המוגשות לרשם ההוצאה לפועל נדונות ומוכרעות עפ"י צד אחד, וללא צורך בקבלת תגובת הצד שכנגד....

לו היה על רשם ההוצאה לפועל, המטפל בממוצע במאות בקשות ביום לפעול בשיטה האדברסרית, ולבקש תגובה לכל בקשה המוגשת אליו, ניתן היה לסגור כליל את לשכת ההוצאה לפועל באשר פסקי דין לעולם לא היו מיושמים, זוכים היו נשארים תלויים בחסדיהם הטובים של החייבים מצד אחד, וחייבים לעולם לא היו זוכים להגנות המוקנות להם בחוק ההוצאה לפועל מצד שני...."

ור' גם סעיף 3א(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, ביחס לסמכותו הדיונית הרחבה של הרשם, וכן לסע' 26 לתקנות, לעניין שק"דו הרחב של הרשם ביחס לזימון דיון – מכאן החלטתי בכתב, ובהעדר תגובה, בין היתר על מנת למזער פסיקת הוצאות על מי מהצדדים.

מן המפורסמות שנטל השכנוע בטענת פרעתי, על פי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ, מוטל תמיד על החייב. מדובר בנטל ראשוני, מכיוון שהמוציא מחברו עליו נטל הראיה (ראו רע"א 3149/06 בית מימון מוצרי חשמל בע"מ נ" קלינטון סחר בינלאומי 2000 בע"מ ([פורסם בנבו], 1.11.2006); דוד בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית (2011), 269  (להלן: "בר-אופיר").  

ענייננו בזכות קיזוז.