החלטה בטענה חמורה של אב לניכור שני ילדיו לאחר שלא ראה אותם כשנה

תיק זה הובא לפניי בהחלטת המותב המטפל בתיק, כבוד השופט אליהו, שעה שגם לטעמו גם לטעמו של המומחה אשר מונה בתיק עסקינן באם אשר נתנה ידה למה שכינה המומחה "ניכור הורי לתלפיות". אם תרצה, תאמר בלשון הלכת בית המשפט המחוזי, בעמ"ש (ת"א) 60592-03-15: "ניכור הורי מן הסוג החמור".

כדי שמן הבחינה המשפטית ולא הטיפולית נקבע ניכור הורי מן הסוג החמור, והרי אותה הלכה של בית המשפט המחוזי כבר כונתה על ידי "כל התורה ולא על רגל אחת", צריכים אנו לקיומו של ניתוק קשר ולמעשה אין עורר שכל קשר עצמאי לא התקיים בין האב לבין ילדיו זה כשנתיים.

צריכים אנו להעדר צידוק ולא שמעתי גם היום מן האם גם לא מצאתי בדברי המומחה, לא בפרוטוקולים הקודמים, חמישה במספר, כל צידוק לנתק הקיים בין הקטינים בני התשע לבין אביהם.

על-מנת שיהיו הדברים חמורים עוד יותר, אזי מצאתי גם בעדות המומחה את אותו מצב בו הקטינים כבר מגדפים את אביהם ומטיחים בו, במישרין, שהוא אינו אביהם.

מסתבר שגם נמצא מי שגילה לאוזנם של הקטינים כי התובע אמנם רשום כאביהם, אך אינו אביהם הביולוגי ומי שמוסר מידע כדי מטפח אצל הילדים את חוסר הקשר בינם לבין האב.

במילים אחרות, מדובר בניכור הורי פעיל ולא רק ב"ישיבה על הגדר", בהמתנה לסרבנותם של הקטינים וברור לנו לגמרי כי ילדים בני 8-9 עמידים הרבה פחות ללחץ של הורה מנכר.

אין עורר כי אם החל הנתק בחודש מאי 2018 לא הוטב המצב ולא כהוא זה והזמן יצא לחקירות המומחה, תוך שהאם מטיחה בו אגב הדיון האשמות בלשון שאינה נאה בלשון המעטה, אף יוצאת ובאה כרצונה מן האולם, מבקשת פסילת השופט והגיעו דברים כדי כך שהשופט בעצמו כתב שהתנהגותה של האם מהווה זילות של בית המשפט.

אמרתי בדיון היום ואני שב וכותב, כי מי שמרשה לעצמו להתנהג כפי שהתנהגה האם בבית המשפט, אזי הוא מתנהג בחוסר מורא והוא מרשה לרגשותיו להשתלט עליו ולעשות כרצונו ואם אין מורא השופט עליהם, מה טעם מצפים אנו שיהא עליה מוראו של מטפל כזה או אחר?

כאמור, סבור אני כי די באינדיקציות הקיימות ובכלל זאת טענת "עלילות" על האב עד אשר זוכה מחוסר אשמה ומוכן אני לומר כי האם מתאימה כ"כפפה ליד" לתיאוריות הקיימות בשאלה הורה מנכר מהו.