החלטה בדחיית בקשת המערערת לחייב את מנהל מע"מ בגילוי מסמכים שעשויים לתמוך בטענתה בערעור על אפליה

לפני בקשה מטעם אלרון תעשיה אלקטרונית בע"מ (להלן – המערערת) לחייב את מנהל מע"מ תל אביב (להלן – המשיב) בגילוי מסמכים שעשויים לתמוך בטענתה בערעור על אפליה.  

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. בחודש מאי 2009 התקשרה המערערת עם חברת האם שלה, חברת דיסקונט השקעות בע"מ (להלן – דסק"ש), בהסכם למתן שירותי ניהול (להלן – הסכם למתן שירותי ניהול). הסכם זה הוארך מעת לעת עד לביטולו הסופי בשנת 2017.
2. בגין שירותי הניהול שהעניקה דסק"ש למערערת, הנפיקה דסק"ש חשבוניות מס ודיווחה עליהן במסגרת עסקאותיה החייבות כמתן שירותי ניהול. המערערת מצידה, ניכתה בספריה את מס התשומות הכלול באותן חשבוניות באופן מלא.
3. המשיב הוציא למערערת שומת מס תשומות לתקופת הדיווח 11/2011-12/2015 ולתקופה 1-12/2016. במסגרתה שומת התשומות, חייב המשיב את המערערת ב-75% ממס התשומות אותו ניכתה ואשר היה כלול בחשבוניות מס שהוציאה לה דסק"ש.
4. בבסיס השומה עומדת טענת המשיב לפיה המערערת אינה זכאית לנכות את מס התשומות בגין שירותי הניהול משום ששירותי הניהול לא שימשו אותה לעסקאות חייבות במס. המשיב טוען כי עיקר פעילותה של המערערת הוא בהשקעה במניותיהן של חברות אחרות במטרה להפיק מהן הכנסה בדמות דיבידנד או רווח הון ולכן היא אינה זכאית לניכוי של מס התשומות בגין דמי הניהול ששילמה לחברת האם שלה.
5. המערערת טוענת כי מבחינה מהותית הסכם שירותי הניהול אינו אלא הסכם לתשלום שכר עבודה לעובדים אשר דה-פקטו נותרו לעבוד במערערת, הגם שהועברו פורמאלית להעסקה בידי חברת האם דסק"ש. לטענתה, עבודתם של אותם עובדים המשיכה להיעשות עבורה ועבורה בלבד גם לאחר חתימת הסכם השירותים.

המערערת טוענת כי תשלום שכר עבודה אינו חייב במע"מ ולכן יש להתיר לה לנכות את מלוא מס התשומות בגין ההסכם למתן שירותי ניהול ובכך להימנע מחיוב במע"מ ללא הצדקה. 

6. במסגרת טענותיה טוענת המערערת כי עמדת המשיב בערעור דנן מהווה אפליה אסורה נוכח החלטות מיסוי קודמות בעניין תאגידי המים במסגרתן רשות המסים פטרה עיריות (המסווגות כמלכ"ר) מתשלום מס שכר בגין עובדים, הגם שקיבלו פורמאלית משכורת מהעיריות אולם עבדו בפועל עבור תאגידי המים (ראו – החלטת מיסוי 9158/16 בנושא "החבות במס שכר בגין שכר של עובדים מושאלים מרשות מקומית לתאגיד המים והביוב – החלטת מיסוי בהסכם" וכן החלטה דומה שניתנה במסגרת החלטת מיסוי 5849/14 (להלן יחד – החלטות מיסוי בעניין תאגידי המים, נספח ו לכתב הערעור).

לטענת המערערת, הכלל האוסר על רשות מנהלית לנהוג בשרירות ואפליה מחייב את ביטול שומת התשומות בעניינה (הודעת ערעור סעיפים 133-140).

7. המערערת טוענת כי ייתכן שרשות המיסים קיבלה החלטות נוספות ברוח החלטות מיסוי בעניין תאגידי המים (סעיף 12 לבקשה). למיטב ידיעתה של המערערת, "קיימים מקרים בהם עובדים שהועסקו פורמאלית ו/או קיבלו משכורת מחברה א' ובמקביל חברה א' חייבה חברה ב' בעלויות שכרם – רשויות מע"מ קבעו כי התשלומים ששילמה חברה ב' לחברה א' עבור שכרם של העובדים, אינה בגדר עסקה לפי חוק מע"מ, אין לראותם כתשלומים בעבור שירותים מחברה א' ואין צורך להוציא בגינם חשבונית מס..." (סעיף 15 לבקשה).

לפיכך, מבקשת המערערת לחייב את המשיב להמציא ולהעביר לידיה את כל החלטות המיסוי ו/או אישורים ו/או החלטות בשומות ובהשגות וכיו"ב, ביחס למקרים בהם על אף שעובדים שהועסקו פורמאלית ו/או קיבלו משכורת מגוף א' התייחסו אליהם כאילו הועסקו על ידי גוף אחר וזאת לצרכי מע"מ ו/או מס שכר ו/או מס שכר ורווח וכד'.

8. לטענת המערערת, יש בעמדת רשויות המס ביחס למקרים דומים אחרים כדי להשליך על טענותיה בערעור דנן, בפרט לעניין טענתה על אפליה פסולה.

המסגרת הנורמטיבית

9. באופן כללי, הליכי גילוי מסמכים מבוססים על התפיסה כי ביסוד ההליך השיפוטי עומדת החתירה לגילוי האמת וכי על הליך זה להתקיים "בקלפים גלויים".

הדעה המקובלת היא שיש לאפשר לבעלי-הדין "לשחק" בקלפים גלויים, למען לא יפתיע אחד מהם את יריבו במהלך המשפט בראיה בלתי צפויה ובכך ימנע מהיריב להיערך מבעוד מועד לבדיקת הראיה ולהבאת ראיות להפרכתה. לפיכך הכלל הוא, שרשאי בעל-דין לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם "מועילים" ובין שהם "מזיקים" (רע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ס נה(1) 515, 520 (1999); רע"א 291/99 ד.נ.ד. אספקת אבן ירושלים נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נח(4) 221 (2004)(להלן – עניין ד.נ.ד)).

10. במסגרת שיקול הדעת הרחב שניתן לבית המשפט בהליכי גילוי מסמכים, נקבע כי בבואו לדון בגילוי מסמך על בית המשפט לערוך איזון בין שני אינטרסים: גילוי האמת ושמירה על יעילות ההליך (ראו, אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי עמוד 240 (מהדורה 12, 2015); רע"א 3860/16 וויספרס לאנז'רה בע"מ נ' אלרוב אזור מסחרי ממילא (1993) בע"מפסקאות 6-8 (22.06.2016)).
11. הלכה היא כי חובת הגילוי המוטלת על בעל דין משתרעת על "כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה" (רע"א 6546/94‏‎ ‎בנק איגוד לישראל בע"מ‎ נ' אזולאי‏, פ"ד מט(4) 54, פסקה 7 (1995)).