החלטה בבקשת רשות ערעור בעניין מימון עלות מומחה

               בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופט נ' זיתוני) מיום 15.6.2020 בתלה"מ 26928-09-19 במסגרתה שינה בית משפט קמא החלטה קודמת שנתן מיום 12.3.20 והשית הפעם על המבקש את הפרש עלות שכרו של המומחה מעבר למימון שקבלה המשיבה מטעם הסיוע המשפטי.

               שקלתי להורות בהתאם לסמכותי לפי תקנה 91(א) ו-417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 על מחיקת הבקשה על מנת שהמבקש ינסחה מחדש, משום הלשון המשתלחת והמבישה בה נקטו המבקש ובא כוחו, כלפי בית משפט קמא. ראו  בעניין זה הנטען בסעיף 12 לבקשה ודברים שייחס המבקש שם לבית משפט קמא.

               אלא שלצד זאת מצאתי כי דינה של הבקשה ממילא דחייה לגופה, וסבורני שעדיף להורות כך כבר עתה. את טעמי אפרט בקצרה.

               במסגרת בקשתו מלין המבקש על החלטה העוסקת באופן תשלום שכר טרחת מומחה שמינה ובנשיאה לא שוויונית במימון שכר טרחה זה, כאשר הוא השית עליו מרבית עלות המומחה.

               כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור תמנע מהתערבות בהחלטות מסוג זה, והתערבות זו תתאפשר במקרים חריגים ויוצאי דופן.

               הטעם לכך נעוץ בעיקרו של דבר, בשיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בעניינים מסוג זה, ומכאן מידת ההתערבות של ערכאת הערעור היא כאמור מצומצמת ביותר.

               המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים ולא מצאתי כי בהחלטת בית משפט קמא נפלה שגגה מהסוג המצדיק התערבות ערכאת הערעור.

               משלא התבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.