החלטה בבקשת רשות ערעור בעניין המועד הנכון להערכת שווי בית מגורים ע"י שמאי מטעם בית משפט

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופט נ. זיתוני) בתמ"ש 56051-07-15 מיום 25.2.2021 במסגרתה הורה כי המועד הקובע לביצוע השמאות שהוזמנה ביחס לבית המגורים מושא ההליך לפניו, תבוצע בהתאם לחוות הדעת המקורית מיום 3.12.17, וכי מן הסכום שיקבע השמאי יש להפחית את הסכום שקבלה המשיבה, בגין השבחת הבית, כפי שחושב בחוות הדעת המקורית (להלן: "ההחלטה").

בתמציתיות אציין כי הרקע לאותה החלטה נעוץ בפסק-דין שניתן בבית משפט זה בעמ"ש 53079-06-20 ביום 2.12.20, במסגרתו נפסק שבית המגורים, כפי שהוגדר שם, אינו נכס עסקי של החברה שבבעלות המבקש, אלא נכס אישי שלו וכי חלקה של המשיבה בבית הוא בשיעור של 50%. על כן נפסק כי המשיבה זכאית למחצית משוויו בניכוי הסכום שכבר קבלה בגין השבחתו, וכי לנוכח קביעות אלה, יוחזר התיק להמשך דיון לפני בית משפט קמא.

עוד נפסק שם, כי שיפוצו והשבחתו של הבית תוך כדי תקופת הנישואין השנייה, מכספים בני איזון, מהווה "דבר מה נוסף" מעבר לחיים משותפים/נישואין, והם מלמדים על כוונת שיתוף מצד המבקש את המשיבה בבית זה (בבית הפרטי) המשמש כבית מגורי המשפחה (להלן: "פסק הדין בערעור").

בעקבות פסק-הדין בערעור והחזרת הדיון לפני בית משפט קמא, ניתנה בין היתר ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור.

 המבקש מיאן להשלים עם ההחלטה והוא סבור, כי שגה בית משפט קמא משקבע כי שמאות הבית לא תיערך בהתאם למועד הקובע לאיזון המשאבים, בשנת 2015, אלא על פי מועד אחר, החל כשנתיים מאוחר יותר, ב-2017.

לאחר שהתבקשה תשובת המשיבה, אשר מתנגדת לבקשה, וסבורה כי לא נפלה כל שגגה בהחלטת בית משפט קמא, ולאחר שנתתי את דעתי לטענות המבקש, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

מסקנה זו מתחייבת לאור הוראות פסק-הדין בערעור, ומשנקבע שיתוף בבית המגורים, כך שהמשיבה זכאית למחצית שוויו, נכון למועד ההערכה, להבדיל מקביעה לפיה זכאית היא במסגרת הזכות לאיזון משאבים, למחצית שוויו במועד הקרע - המועד הקובע לאיזון.

ודוק: אין הצדקה להעריך את שווי חלקה של המשיבה באותו בית – נכס משותף, לפי המועד הקובע לאיזון המשאבים, משאין חפיפה בין מועד זה לבין המועד המתאים לפירוק השיתוף בזכויות במקרקעין, ואלה הולכים אחר מועד הפירוק.

הבקשה נדחית.