1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה מיום 04.11.13 (כב' השופט ב. יזרעאלי), אשר אימץ ונתן תוקף של החלטה להמלצות פקה"ס בתסקיר מיום 24.09.13, היינו, כי משמורת שני ילדי בני הזוג (כבני 4.5 ושנתיים) תהא אצל אמם, וזאת על יסוד תסקיר ותגובות הצדדים לתסקיר, אך מבלי שנערך דיון במעמד הצדדים בנושא המשמורת, אם כי נערך דיון בבקשה לצו הגנה. כמו"כ אומצו הסדרי הראייה שפורטו בתסקיר.
כאמור בהחלטה, התסקיר נערך לאחר מספר שיחות עם ההורים, ביקור בביתו של כ"א מהם ובדיקות נוספות. ביהמ"ש התרשם כי לפקה"ס היו נתונים רבים ומספקים על מנת לתת המלצתה. עוד נקבע כי המלצת פקה"ס תואמת את חזקת הגיל הרך והחשיבות שלא להפריד בין האחים אשר ממועד הפירוד בין הצדדים ועד הגשת התסקיר, ולמעשה עד היום, שוהים האחד (הבכור) אצל האב, והאחר (הצעיר) אצל האם.
ביהמ"ש ציין כי אף הוא התרשם מהצדדים במהלך דיון בצו הגנה, וכי אין מדובר ב"שינוי משמורת", שכן זו ההחלטה הראשונה הקובעת את המשמורת. נקבע כי פקה"ס תפקח על הסדרי הראייה והיא מוסמכת לשנותם על פי הצורך וזאת למשך שנתיים.
2. לטענת המבקש, ביהמ"ש נדרש לבקשה לקביעת משמורת זמנית, כאשר המשיבה עזבה את בית הצדדים ביום 17.07.13, ללא הילדים, ואילו הוא עצמו העביר לרשותה של המשיבה- מספר ימים לאחר עזיבתה- את הבן הצעיר, אף מבלי שביקשה זאת, בעוד הבן הבכור נשאר אצל המבקש, ומתקיימים הסדרי ראיה בהסכמה. בנסיבות אלו, לטענתו, יש בהחלטת בימ"ש קמא כדי לשנות את המשמורת בפועל, לפיה, כאמור, הבן הצעיר אצל המשיבה והבן הבכור אצלו. מכאן, כי מדובר בהחלטה המשנה את המשמורת מבלי לקיים דיון, ללא נימוק וללא חקירות. התסקיר עצמו נערך בהנחה שקיימת הסכמה של הצדדים להמלצותיו, ואולם בהעדר הסכמה אין הוא מנומק כנדרש, ומשכך היה מקום להזמין את פקה"ס לחקירה. מדובר באם שהמבקש טען למסוכנותה, אך ביהמ"ש לא התייחס לכך. באשר לחזקת הגיל הרך, מדובר בחזקה שחל פיחות במעמדה, ויש לתת את הבכורה לשיקולי טובת הקטין. עוד נטען כי המשיבה מתגוררת עם הוריה והדבר מפריע לגידול הילדים, הקטין עבר התעללות ע"י המשיבה והוא מצוי בטיפול פסיכולוגי. החלטת בימ"ש קמא כמוה כניסיון, ואין עורכים ניסיון על ילדים.
3. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה החלטתי לדחות את הבקשה אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.
מדובר בהחלטה ראשונית ומקדמית אשר מטרתה להסדיר את העניינים הדחופים העולים על הפרק עם פרידתם של הורים לילדים קטינים, וקודם שניתן לקיים הליך של הוכחות.
לצורך המיידי הנוצר בקביעת מקומם של ילדים קטינים החל מהיום בו מחליטים הוריהם להיפרד ולא להתגורר עוד תחת קורת גג אחת ניתן מענה בסעיף 25
לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב- 1962
, (להלן "החוק") הקובע:
"לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24, כפי שייראה לו לטובת הקטין,
ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
4. אכן, דיו רב נשפך בשאלה האם יש להותיר על כנו סעיף זה בספר החוקים, אלא שעד עתה טרם שונה החוק, והוא מחייב ככתבו וכלשונו ואין לנו רשות לשנות הימנו. היינו, נקודת המוצא היא כי במקרה של מחלוקת בשאלת משמורת הקטינים- שהינם מתחת לגיל 6- לאחר פרידת הוריהם, יהיו הם במשמורת האם, אלא אם כן קיימת סיבה מיוחדת להורות אחרת.
בעניינינו, בהתאם לחוק, רשאי היה ביהמ"ש להגיע לתוצאה אליה הגיע כבר בסמוך להגשת הבקשה. אלא שבית המשפט, בצדק רב, לא הסתפק בנתון הטכני של גיל הקטינים בלבד, אלא מצא מקום להורות על בדיקה מקיפה יותר בשאלה האם נסיבות העניין שהובא בפניו מחייבות סטייה מהחזקה האמורה בחוק, וכך היה.
5. אשר על כן, בעת הזאת, לאחר שנערכה בדיקת פקידת הסעדולא נמצא כל פגם בתפקודה של האם, לאחר שדווח על קשר אם- ילד תקין עם שני הילדים, ולאחר שוועדת תסקירים הגיעה למסקנה כי אין מניעה שהמשיבה תקבל את המשמורת הזמנית על הקטינים, הרי שאין עילה לחרוג מחזקת הגיל הרך הקבועה בסעיף 25 לחוק.
6. אי אפשר שלא לתמוה על טענת המבקש באשר למסוכנותה של המשיבה, לנוכח העובדה שהוא עצמו בחר להעביר אליה את הבן הצעיר (סעיף 9 לבר"ע).
7. לסיכום, המדובר בהחלטת ביניים ראשונית אשר באה "לעשות סדר" לפני כניסה לדיון בגופו של עניין, כאשר מטבע הדברים הדיון עשוי להתפרס על פני תקופה מסויימת, ואילו את משמורתם הזמנית של הקטינים יש לקבוע לאלתר.
הסמכת פקידת הסעד לתקופה קצובה של שנתיים, אין בה כדי לקבוע כי זהו משך תוקפו של הצו, ואך ברור הוא כי בהקדם האפשרי יוזמנו הצדדים לדיון מעמיק יותר, ובהמשך, במידת הצורך, ישמעו הוכחות.
8. סוף דבר, הבקשה נדחית.
בית משפט קמא ייזמן את הצדדים לדיון בפניו בהקדם האפשרי.
משלא התבקשה תגובת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ח' טבת תשע"ד, 11 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.