החלטה בבקשת בן זוג להכריז על תוקפו של הסכם שנחתם בצרפת על-פני הסכם שנחתם בישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' סגנית הנשיא, השופטת מירה דהן, בתלה"מ 37862-10-19).

העובדות הצריכות לעניין

הצדדים הם בני זוג לשעבר, הורים לילדים, שעברו להתגורר בצרפת לפני מספר שנים.

ביום 25.11.13 , עת היו הצדדים בישראל, חתמו הצדדים על הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פס"ד על-ידי בית המשפט קמא (להלן: "ההסכם הישראלי")

ביום 6.3.14 , עת היו הצדדים בצרפת, חתמו הצדדים על הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פס"ד ע"י בית המשפט המחוזי בצרפת (להלן: "ההסכם הצרפתי").

בשנת 2016 הגישה המשיבה תביעה לבית משפט בצרפת תביעה לאכיפת ההסכם הישראלי. לטענת המבקש, בשנת 2018 התביעה נדחתה בפס"ד שקבע כי ההסכם הישראלי הוחלף בהסכם הצרפתי המאוחר לו.

בתחילת שנת 2018 החלה המשיבה לפעול לאכיפת ההסכם הישראלי בלשכת ההוצאה לפועל בישראל ונגד המבקש הוטלו צווים ע"י רשמת ההוצאה לפועל, לרבות צו עיכוב יציאה מהארץ.

ביום 24.10.2019 הגיש המבקש לבית המשפט קמא תביעה לסעד הצהרתי להכריז על ההסכם הישראלי כבטל (תלה"מ 37862-10-19). בתביעה נטען כי ההסכם הצרפתי, המאוחר להסכם הישראלי, ביטל את ההסכם הישראלי . בנוסף נטען כי ההסכם בטל לאור קביעת ביהמ"ש הצרפתי בפסק-דינו משנת 2018 בתביעת המשיבה לאכיפת ההסכם הישראלי.

בבקשת רשות הערעור שלפניי מסביר המבקש כי "לשם התגוננות מפני הצווים וההגבלות שהוטלו עליו במסגרת הליך ההוצאה לפועל , ובכדי שיוכל להשתמש בפסק החוץ כ"מגן" מפני חוסר תום ליבה של המבקשת אשר פתחה כנגדו תיק הוצאה לפועל מכוח הסכם אשר בוטל על ידי הסכם הגירושין הצרפתי, ועל מנת שניתן יהיה בכל זאת לקדם את תביעתו להצהרה על ביטול הסכם הגירושין בישראל" – הגיש לבית המשפט קמא "בקשה מקדמית להכרה בפסק חוץ". (הבקשה צורפה כנספח ז' לבר"ע).