החלטה בבקשה של אם לחדש מפגש עם בתה

לפניי בקשה מיום 17.05.2020 אשר הוגשה על-ידי אם לעניין בתה בת 14.5 שנים, על-מנת לחדש את הקשר בינה לבין הבת. המצב הוגדר על-ידי האם בסעיף 1 לבקשתה כניכור הורי חמור.

כידוע, במחוז תל אביב – יפו מתנהל "פיילוט" לפיו רשאי שופט שהוא המותב העיקרי, במקרה זה כבוד השופטת א. ארבל-אסל, להעביר את התיק לעניין חידוש הקשר ולעניין חידושו בלבד, לשופט מוקד וכך הורתה חברתי כבוד השופטת א. ארבל-אסל.

איש אינו עורר על כך שהמצב הוא כזה המצדיק התערבות משפטית ואין זה משנה אם תביט במצב כבקשתו של האב ליתן לו משמורת זמנית, בוודאי אם תביט במצב מ"משקפיה" של האם המרגישה כי בתה נגזלת ממנה, או כנהוג לומר במקרים כגון אלה: "נפשה נחטפה".

צריך להבין שהמינוח "ניכור הורי" הוא מינוח שאינו מתאים בשלב הזה להליך שלפניי.

ההתערבות הדחופה אינה עוסקת בהכתמת פלוני או אלמוני בתואר "מנכר".

עיקר עניינו של ההליך הוא במניעת נתק בקשר בין קטין לבין שני הוריו.

כתבתי בעבר ואומר גם היום – בלא צידוק ראוי אין קטין רשאי "להתגרש" ממי מהוריו ואף אחד מיחידי הצדדים, לפחות רשמית, אינו סובר כי הקטינה טוב לה שתתנתק מאמה.

אלא שכאשר עוסקים בנתק בקשר בין קטין לבין הורהו, צריך להבין את המורכבות שהגורם לנתק בקשר אינו תמיד רק הורה ולפעמים הבעיה המרכזית נמצאת בקטין.

כאשר קטין כזה פוגש הורה הנותן לו "מחסה" ו"רוח גבית", הופכת התופעה לנתק, אם תרצה גם לסוג של ניכור.

צריך להבין כי המונח המשפטי "ניכור הורי" והמונח הפסיכולוגי "ניכור הורי" אינם זהים בהכרח, שכן המינוח המשפטי מתייחס לניתוק קשר ללא הצדק, כי ההתערבות נעשית במצב בו ברור שהנתק בקשר אין בו לא היגיון ולא צידוק.