החלטה בבקשה של אם לבטל השתתפותה בהסעת הבת אל האב

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת ורד שביט פינקלשטיין,  בתלה"מ 2949-10-20), מיום 28.8.20, במסגרתה נקבע, באופן זמני, נטל הסעות הקטינה לצורך קיום הסדרי השהות שלה עם המשיב.

בית המשפט קמא קבע בהחלטתו כי " על מנת לאזן את נטל הנסיעות לאור מעברה של האם לישוב "נ" ובשים לב לכך שמעברה של האם לישוב נ' שינה את הסטטוס קוו בכל הנוגע לנטל הבאת והחזרת הקטינה מהמסגרת החינוכית בתל אביב ויצר מורכבות רבה בסוגייה זו, אני מורה כי גם בתקופת הלימודים, האם תישא בנטל החזקת הקטינה בימים שני ורביעי בבוקר מבית האב בהרצליה אל המסגרת החינוכית בברקן (ואילו האב יאסוף את הקטינה בימים ראשון ושלישי, מהמסגרת החינוכית בברקן) וכן האם תישא בנטל הבאת והחזרת הקטינה לבית האב בכל סופ"ש שני, קרי הבאת הקטינה להרצליה ביום שישי והחזרתה מהרצליה למסגרת החינוכית ביום ראשון בבוקר. שאר ההוראות בהחלטתי מיום 5.3.20 יוותרו על כנן. סוגייה זו של נטל הנסיבות תיבחן בשנית בפסק הדין ובכפוף להכרעות שתינתנה."

על החלטה זו מלינה המבקשת במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי , תוך שהיא עותרת לביטולה כך שהמשיב ישא בנטל ההסעות כפי שהתחייב בהסכם הגירושין ולחילופין לקבוע נטל הסעות סביר יותר. המבקשת מפרטת בבר"ע בהרחבה את הקושי הרב שלה ושל בן זוגה, בו היא נעזרת, לצורך קיום ההחלטה.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה אני מחליט לדחות אותה ללא צורך בקבלת תשובה.

מקריאת הבקשה נחה דעתי כי נטל ההסעות כפי שנקבע בהחלטה נושא הבר"ע מכביד ביותר על המבקשת, על בן זוגה המסייע בידה, ועל משפחתם שכוללת 3 ילדים נוספים כולם בגילאי קטני קטנים.

עם זאת, הצטברותם של מספר טעמים, אותם אפרט להלן, הביאו אותי למסקנה כי אין במקרה דנן הצדקה למתן רשות ערעור והעמדת ההחלטה במבחן הביקורת הערעורית בשלב הנוכחי.

ראשית, ההחלטה היא החלטה זמנית כאשר בית המשפט קמא הבהיר כי כוחה יפה עד למתן פסה"ד בהליך, שכן אז יבחן את הסוגיה מחדש בכפוף להכרעות שתינתנה במסגרת פסה"ד גם בנושאים אחרים.  מהחלק הראשון של ההחלטה נושא הבר"ע (ממנו לא ציטטתי לעיל) עולה כי פסה"ד שיינתן צפוי לעסוק בסוגיית המסגרת החינוכית, סוגיית המשמורת וחלוקת זמני השהות, כמו גם קביעת מקום מגורי הקטינה. כל אלו סוגיות שקשורות קשר בל ינותק ומשליכות באופן ישיר על נושא נטל ההסעות של הקטינה. ההליך המתנהל בביהמ"ש קמא נמצא בישורת האחרונה – כעולה מההחלטה נושא הבר"ע היא ניתנה בשלב שבו כבר הסתיים הליך ההוכחות ובשעה שביהמ"ש קמא ממתין לסיכומי הצדדים. מאז ניתנה ההחלטה חלפו למעלה מחודשיים ימים כך שלא מן הנמנע כי בינתיים סיכומי הצדדים כבר הוגשו ולמעשה לא נותר לביהמ"ש קמא דבר אלא ליתן את פסה"ד.

שנית,  אין חולק שעובר למתן ההחלטה נטל ההסעות שהוטל על המבקשת היה למעשה כבד הרבה יותר. בשנת הלימודים הקודמת התחנכה הקטינה בעיר תל-אביב  ו"משך כל השניה ואף בתקופת החופשים (שם מוטל על האם נטל הסעות שהוא אף כבד יותר), ביצעה האם את ההסעות למוסד החינוכי בת-אביב ולהרצליה בימים שבהן אין מסגרת חינוכית. כך שנה שלמה" (ס' 24 לבר"ע). כך שההחלטה נושא הבר"ע , מכבידה ככל שתהא, לא הביאה להרעה במצב המבקשת.