החלטה בבקשה לצו פיקוח ע"פ סעיף לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין

לפניי בקשה שלישית להארכת צו פיקוח על פי סעיף 14 לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין תשס"ו-2006 וזאת למשך 12 חודשים ובהתאם למתכונתו של הצו הקיים ובכלל זה התנאים וההגבלות והסמכויות שניתנו.

בתמצית ייאמר שהרקע לבקשה הוא כתב אישום שהוגש נגד המשיב שייחס לו עבירות של מעשה מגונה בקטינה לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) בחוק העונשין התשל"ז-1977. כאשר בהמשך צירף המשיב שני תיקים נוספים שלא בעבירות מין. במסגרת הסדר טיעון שנערך הורשע המשיב למיוחס לו ונגזר עליו עונש של 10 חודשי מאסר וענישה נלווית. על פי עובדות כתב האישום הגיעה קטינה במהלך חודשיים בשנת 2011 למספרה בבעלות המשיב כאשר עם סיום הטיפול חיבק אותה המשיב הניח את ידו על ישבנה נישק אותה על לחייה וקירב פניו אל פניה.

ביום 31.5.16 הוטלו על המשיב (כב' השופט א. היימן) תנאים מגבילים שונים ונקבעו סמכויות קצין הפיקוח. בתום התקופה הוארך צו הפיקוח על ידי לתקופה נוספת של 18 חודשים ובתום תקופה זו הוארכו התנאים על ידי לתקופה מסוימת של 12 חודשים, למעט המגבלה של איסור שימוש באלכוהול שבוטלה, ולמעט מגבלה של איסור יצירת קשר עם נפגעת העבירה לגביה נעתרתי למלוא בקשת המבקשת להארכת הצו למשך 18 חודשים.

בתום תקופה זו הוגשה הבקשה הנוכחית במסגרתה עתרה המבקשת כאמור להותיר את התנאים על כנם לתקופה של שנה נוספת.

בדיון שנערך ביום 18.12.18 ביקשה ב"כ המשיב להפנותו לגמ"מ רש"א לצורך בחינת אפשרותו של המשיב בהליך טיפולי. מעדכון שהתקבל מגמ"מ רש"א ביום 31.1.19 נמצא נכתב כי במידע שהתקבל מיחידת הפיקוח עלה שהמשיב מסר בדיקת שתן שהעידה על שימוש בסם מסוג קוקאין אולם הבדיקה נשלחה לבחינת מעבדה לצורך בירור מעמיק. לדברי המשיב הוא נחשף לחומר זה כתוצאה מהתערבות רפואית מבוקרת וטען כי יש באפשרותו להציג מסמך מרופא קופת החולים המאשש את דבריו. עוד צוין, כי במסמך שהוגש המשיב הביע מצוקה ראשונית סביב קושי בשליטה עצמית במצבי זעם כאשר להתרשמות רש"א מצוקה זו מביעה נכונות להליך טיפולי בסיסי ראשוני.

בדיון נוסף התקיים ביום 3.2.19 ביקשה באת כוח המשיב שתוגש חוות דעת עדכנית לאחר שייערכו הבדיקות הנדרשות. מחוות דעת נוספת שהתקבלה ביום 20.2.19 עלה כי מעדכון שהתקבל ביום 31.1.19 המשיב מסר בדיקת שתן ליחידת הפיקוח אשר נמצאו בה שרידי סם מסוג קוקאין. המשיב המשיך לטעון כי הוא נחשף לחומר זה כתוצאה מהתערבות רפואית. עם זאת המשיב לא מסר עד למועד כתיבת הדוח כל מסמך רפואי שאישש זאת. לפיכך, לא גובשה עבור המשיב כל תוכנית לשיקום מונע כאשר רש"א היתנו עריכת תוכנית כאמור בהמצאת המסמך הרפואי.

בדיון נוסף שהתקיים ביום 24.2.19, נטען על ידי באת כוח המשיב כי המשיב המציא לרש"א את המסמך הרפואי כאשר מסמך זה מאשר שהמשיב נטל תרופה שהביאה לתוצאות הבדיקה כאמור. עוד הוסיפה שעל המעבדה לאשר את האינדיקציה להימצאות סם מסוג קוקאין אצל המשיב.

ממכתב עדכני שהתקבל מרש"א (מיום 25.3.19) עלה שחרף דברי באת כוחו של המשיב המשיב טרם העביר מסמך רפואי המאשש את דבריו. לצד זו נמסר שהמשיב מסר מאז גילוי הממצאים 2 בדיקות שתן שנמצאו נקיות משרידי סם. לאור האמור, נערכה עם המשיב שיחה נוספת בה הוסבר לו כי בהעדר קבלת המסמכים הנדרשים וכחלק מהתערבות טיפולית כוללנית, המשך תהליך גיבוש תוכנית השיקום מותנה במתן בדיקות שתן באופן סדיר ביחידה להתמכרויות בעיר מגוריו בתדירות של פעם עד פעמיים בשבוע בהתאם לשיקול דעת גורמי הטיפול ביחידה. המשיב סירב להמלצה זו מן הטעם שהדבר יקשה עליו. בנסיבות הללו ומשסירב המשיב לשתף פעולה עם הדרישה למסור בדיקות שתן נמנעה כנסת תוכנית שיקומית מונע עבורו גם הפעם.

במהלך הדיון שהתקיים בפניי היום הפנתה באת כוח המאשימה לנימוקי הבקשה הדגישה שהמשיב סירב להשתלב בהליך טיפולי במובן זה שסירב למסור בדיקות שתן מסודרות כדרישת רש"א, הפנתה להערכת המסוכנות האחרונה מיום 23.10.18 לפיה רמת המסוכנות של המשיב לא פחתה מרמה של מסוכנות בינונית-נמוכה. לדבריה התנאים המבוקשים הם תנאים מידתיים בנסיבות העניין והפנתה לכך שהמשיב נמצא לא אמין, ממשיך להשתמש בסמים ונוטל אחריות חלקית ופורמלית בלבד על מעשיו. עוד הפנתה לאמור בהערכת המסוכנות בכל הנוגע לרגשותיו של המשיב כלפי נשים.