החלטה בבקשה לפסלות מותב

1. המערערים הגישו בקשה לפסלות מותב זה מלשבת בדין בהליכים שבכותרת (להלן – הבקשה).

המשיב מתנגד לבקשה מן הטעמים שפורטו בתשובתו.

2. לאחר שנשקלו הטענות בבקשה ותשובת המשיב, דין הבקשה להידחות מהטעם שהיא אינה מגלה עילה לפסלות מותב זה מלשבת בדין בהליכים דנן.
3. המערערים משתיתים את בקשתם לפסילת המותב על הטענה, כי במועד הרלוונטי להגשת ההשגה על השומות מושא המחלוקת בעניין ו"ע 45326-01-15 לילך אריאל נ' מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב (1.11.2016) (להלן – ההליך בפני וועדת הערר) שימש מותב זה מנהל משרד מיסוי מקרקעין תל-אביב (ובמועד הדיווח על העסקה, בשנת 2013, שימש כיועץ המשפטי של המשרד). המערערים טוענים כי יש בעובדה זו כדי לבסס עילת פסלות לפי סעיף 77א(א1)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 הקובע כי שופט לא ישב בדין ביודעו כי "בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו ענין הנדון בהליך שלפניו כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך דומה אחרת" [ההדגשה אינה במקור].

ממשיכים וטוענים המערערים כי גם "תחושת מראית פני הצדק" אינה נוחה מכך "כי המותב ידון כגורם שיפוטי במסגרת הליך חדש שהינו המשכו של ההליך הקודם. גורם שיפוטי אינו אמור לעסוק בעניין בו הייתה לו מעורבות כלשהי במסגרת תפקידו הקודם".

עוד לטענת המערערים, כי לפי סעיף 15 לכללי האתיקה לשופטים, התשס"ז-2007 "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" (וראו גם סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט).

4. סעיף 77א(א1) לחוק בתי המשפט מונה שורה של מקרים אשר בהתקיימם אין לשופט שיקול דעת והוא מנוע מלשבת בדין (ע"א 9226/07 פזגז 1993 בע"מ נ' א.מ.צ אירועים בע"מ פסקה 8 (28.07.2008)).

לפי סעיף 77א(א1)(3) שופט יימנע מלשבת בדין ביודעו כי: "בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו עניין הנדון בהליך שלפניו כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך דומה אחרת".

בכל הנוגע לטענת המערערים, כי מותב זה היה "מעורב" בתפקידו הקודם, כמנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב, "באותו עניין" בו הוא נדרש להכריע בהליכים דנן, הרי שטענה זו בטעות יסודה.

ראשית, מן הטעם שהמערערים לא הציגו כל ראיה לכך שמותב זה היה "מעורב" בעניין השומות או בעניין ההחלטה בהשגה שהתבררו במסגרת ההליך בפני וועדת ערר מיסוי מקרקעין. יצוין כי ממילא וועדת הערר סיימה את מלאכתה ובתאריך 1.11.2016 ניתן פסק דינה שקיבל את הערר שהוגש על ידי המערערת.

שנית, מן הטעם שהעניין הנדון בהליך זה אינו "אותו עניין" שנדון במסגרת ההליך שהתברר בפני וועדת הערר. יודגש כי בהליך זה לא נדונה שומת מס השבח שהוציא מנהל מיסוי מקרקעין למערערת, גב' לילך אריאל, וגם לא החלטת המנהל בהשגה אודות שומה זו. כאמור, עמדת מנהל מיסוי מקרקעין כבר נדונה בפני וועדת הערר אשר סיימה את עבודתה עת ניתן פסק דינה שקיבל את הערר ודחה את טענות מנהל מיסוי מקרקעין.

5. הערעורים דנן עוסקים בשאלה שונה מזו שהתבררה בפני וועדת ערר מיסוי מקרקעין. השאלה שנדונה בפני וועדת הערר, במסגרת הערר שהוגש על ידי המערערת גב' לילך אריאל, נסובה על זכאותה של המערערת לפטור ממס שבח במכירת דירת מגורים מזכה לפי סעיף 49ב(1) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, בהינתן טענת המשיב כי דירה זו נתקבלה על ידה במתנה ובהתחשב במגבלות החלות על מכירת דירה כזו לפי הוראת סעיף 49ו לחוק מיסוי מקרקעין. לעומת זאת, השאלה העתידה להידון בערעורים דנן היא שאלה שונה הנוגעת לסיווג ההכנסה שהופקה ממכירת הדירה, קרי, האם כהכנסה פירותית, לפי טענת המשיב, או שסיווגה הנכון הוא כהכנסה הונית, לפי טענת המערערים.
6. לא רק זאת, אלא שגם השאלה הנוספת שעתידה להתברר בהליכים דנן, הנוגעת לזהות מפיק ההכנסה, לא נדונה בפני וועדת הערר, קרי, האם מפיק ההכנסה הוא המערער, בהתאם לשומה העיקרית שהוצאה על ידי המשיב, או שמא, המערערת, בהתאם לשומה החלופית. אזכיר, כי בהליך שהתברר בפני וועדת הערר, שומת מס השבח הוצאה רק למערערת.
7. אם לא די בכך, הרי שוועדת הערר ציינה במפורש בהחלטתה כי היא אינה מוסמכת ואינה נדרשת לדון בשאלת טיבה של ההכנסה ממכירת הדירה, היא השאלה המתבררת בהליכים דנן, אלא רק בשאלת זכאותה של העוררת לפטור ממס שבח בגין מכירת הדירה, כדברי הוועדה: "למותר לציין כי ועדת הערר אינה מוסמכת לדון בטענה זו... טענת עסקת אקראי, ככל שאכן תעלה על ידי פקיד השומה, תידון בהליכים אחרים" (פס' 2 לפסק דינה של וועדת הערר).
8. העולה מהאמור הוא, שהשאלות העתידות להתברר בפני מותב זה הן שאלות שונות מאלו שהתבררו בפני וועדת הערר, זאת אף תחת ההנחה שמותב זה היה "מעורב" בהליכי הוצאת שומת מס השבח למערערת, דבר שכלל לא הוכח. למותר לציין, כי ההחלטה העומדת לביקורת שיפוטית בהליכים דנן היא זו שהוצאה על ידי המשיב ולא זו שכבר נבחנה והוכרעה על ידי וועדת הערר.

על רקע זה, לא ניתן להלום את טענת המערערים, כי ביושבו בדין יכריע מותב זה "באותו עניין" שהוכרע בפני וועדת הערר.

9. אין לקבל את טענת המערערים כי הליך זה אינו אלא "המשכו של ההליך הקודם" שהתברר בפני הוועדה (סעיף 16 לבקשה).

כמוסבר לעיל, בהליך זה מתעוררות שאלות שונות, שאינן נובעות או נסמכות על אלו שנדונו בפני וועדת הערר. שאלת זכאות המערערת לפטור ממס שבח בערר מיסוי מקרקעין נסובה בעיקרה על שאלת אופן מימון רכישת הדירה על ידה, כאשר שאלת סיווג ההכנסה ומיהות מפיק ההכנסה ממכירת הדירה, הנדונה בהליכים דנן, עניינה ביישום אמות המידה הפסיקתיות לסיווג עסקה כעסקת אקראי לפי פקודת מס הכנסה ועל טענתו העיקרית של המשיב לפיה מפיק ההכנסה הוא המערער ולא המערערת.