החלטה- בבקשה למתן רשות להתגונן בתיק א 28840/06

התובע עוסק בהסדרת מענקים ו/או רנטות מגרמניה בגין רדיפות הנאצים ומטפל בתביעות נרדפי הנאצים. הנתבעת, היא גמלאית הזכאית לקבלת רנטה ו/או מענק מועידת התביעות.

לטענת התובע, הנתבעת פנתה אליו ביום 31/10/2000 בבקשה שיטפל עבורה בהשגת מענק מועידת התביעות בקשר לעבודות כפיה במלחמת העולם השנייה. לאחר שחתמה על ייפוי כוח המסמיך אותו לפעול עבורה בנושאים אלה, מילאה שאלון ובו פירוט הרדיפות שעברה והוא פתח לה תיק במשרדו. לטענת התובע, באותו מעמד נחתם הסכם שכ"ט בינו לבין הנתבעת ולפיו, בגין טיפולו בהשגת המענק, ישולם לו שכ"ט בשיעור של 10% בצירוף מע"מ מכל סכום שיתקבל מועידת התביעות ו/או מכל גוף אחר. על סמך התחייבות זו ובשיתוף פעולה עם הנתבעת, טרחו עובדי התובע ומלאו את כל המסמכים הנדרשים על ידי ועידת התביעות ו/או סייעו לה למלאם והחומר כולו נשלח לועידת התביעות. בהמשך התקיים מעקב של משרד התובע בועידת התביעות על התקדמות הטיפול בתיקים ולאחר זמן מה התקבלה במשרד התובע הודעת ועידת התביעות המאשרת את קבלת התביעה וכן תשלומים/מענקים בגין עבודות כפיה במחנה עבודה או בגטו. בעקבות הטיפול קיבלה הנתבעת מענק כספי בתשלומים ע"ס 5,112 יורו, 2,556 יורו, 1,000 $ ו- 450$, אשר הועברו אליה ישירות, בהתאם למדיניות ועידת התביעות. שווי המענק בש"ח הוא 49,567.95 ש"ח. ב"כ התובע פנה מספר פעמים לנתבעת הן בעל פה והן בכתב בדרישה, כי יועבר לו שכר הטרחה עליו סוכם אך דרישתו לא נענתה.

לטענת התובע, על הנתבעת לשלם לו שכ"ט בגין הסדרת המענק שקיבלה מועידת התביעות, בסך של 5,774.66 ש"ח בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

לטענת הנתבעת, התובע טיפל בעבר בבקשה אחרת אצל ועידת התביעות ובעקבות טיפולו קיבל את מלוא שכרו בגין טיפול זה. באשר לתביעה בגין עבודות הכפייה טוענת הנתבעת, כי התובע לא זכאי לשכ"ט כלשהו הואיל והטיפול כולו נעשה על ידה באופן אישי ובעזרת בתה, עובדה הנתמכת במכתבה של ועידת התביעות המאשרת, כי אין מייצג כלשהו שטיפל בתיק אלא הנתבעת באופן אישי. לטענת הנתבעת, כל המסמכים אשר צירף הנתבע לכתב התביעה מתייחסים לתביעה הקודמת ולא לתביעה בגין עבודות הכפייה. כמו כן טוענת הנתבעת, כי לא חתמה על ייפוי הכוח וטופס הגשת התביעה מיום 31/10/00.

ההלכות בדבר מתן רשות להתגונן ידועות, ולעניין זה ראו א' גורן " סוגיות בסדר דין אזרחי " (מהדורה שמינית) בע"מ 375:

"די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה; אין בודקים בשלב זה כיצד יוכל להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. כך, למשל, אין בודקים אם בידי הנתבע מצויה ראיה בכתב להגנתו כנגד הראיה בכתב של התובע. כשנתבע טוען טענה בעל-פה כנגד מסמך יש ליתן לו רשות להתגונן (בהנחה שקיימת הגנה לכאורה), שכן אין למנוע ממנו להעלות טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד".

בהתייחס למידת המהימנות הדרושה מהנתבע בשלב זה, נקבע בע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד לו(3) 518, כדלהלן:

"בשלב בו נדונה בקשה לרשות להתגונן, לא ייכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות, הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, ודי לה לגירסתו שתעמוד לכאורה ולא תקרוס תחתיה לפני מתקפת החקירה הנגדית על התצהיר. בית המשפט יבחן אז רק את השאלה אם גירסת הנתבע, בהנחה שתוכח, יש בה עילת הגנה מפני תביעת התובע". (עמ' 521, מול האות ג).

הנתבעת טוענת בתצהירה, בין היתר, טענת זיוף, וזו טענה המהווה הגנה לכאורה הראויה להישמע. בחקירה הנגדית עמדה הנתבעת על גרסתה, כי החתימה על ייפוי הכוח וטופס הגשת התביעה אינה חתימתה ומשצורף לתצהירה מכתב מועידת התביעות המאשר, כי לבקשתה מועידת התביעות "לא צורף כל יפוי כח לגורם מסוים", לא ניתן לקבל את טענת התובע, כי הגנת הנתבעת היא "הגנת בדים" ויש לתת לנתבעת רשות להתגונן. התצהיר ישמש ככתב הגנה.

לאור סכומה עוברת התביעה לסדר דין מהיר, ואני מורה כדלהלן:

א.         התובע יגיש תצהיר אימות וגילוי מסמכים מוקדם, עד ליום 16/10/06.

ב.         הנתבעת תגיש גילוי מסמכים מוקדם, עד ליום 1/11/06.

ג.          הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית של כל עדיהם, עד ליום 1/12/06.

ד.         נקבע לישיבה מקדמית ליום 2/1/07 שעה 13:00.

ניתנה היום כ' באלול, תשס"ו (13 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.