החלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים של מלווה בריבית הנאשם בעבירות של סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, ואיומים כלפי לווים

1. לפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 4690-04-16.

2. נגד המשיב הוגש ביום 4.4.16 כתב אישום, המייחס לו עבירות של סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, ואיומים כלפי לווים שונים אשר לא עמדו בפירעון הלוואות שנטלו ממנו ומאחרים במסגרת עסק של הלוואות בריבית אותו הפעילו, ובעיקר בתשלומי ריביות בשיעורים גבוהים בגין הלוואות אלו; עבירת הטרדה מינית כלפי אחת מנוטלי ההלוואות; וכן עבירות מס שביצע המשיב במסגרת פעילות זו. באישום הראשון מיוחסת למשיב עבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישה לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין) ועבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; באישום השני מיוחסת לו עבירה של סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) רישה לחוק העונשין ועבירת איומים; באישום השלישי – עבירה של סחיטה באיומים; באישום הרביעי – עבירה של סחיטה בכוח; באישום החמישי – עבירה של הטרדה מינית לפי סעיף 3(א)5 לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1988, ועבירת איומים; באישום השישי – שמונה עבירות מרמה, ערמה או תחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן – הפקודה), שמונה עבירות של אי-ניהול פנקסי חשבונות לפי סעיף 216(5) לפקודה, ועבירה אחת של אי-הודעה על התחלת התעסקות לפי סעיף 215א(א) לפקודה. ביום 13.4.16 תוקן כתב האישום כך שסכום ההלוואות והריביות באישום השישי הוגדל.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת את הבקשה דנא למעצרו של המשיב עד לסיום משפטו. לטענתה, ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו במעשים המיוחסים לו: הודעות המתלוננים במשטרה, שרטוטים, עדויות עדים וראיות נוספות שונות. לטענת המבקשת, העבירות המיוחסות למשיב, נסיבות ביצוען וכן עברו הפלילי הכולל עבירות אלימות, רכוש ותנאי בר-הפעלה של שנת מאסר, כל אלה מקימים חשש סביר לכך ששחרורו יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הציבור, ומשכך, קמה עילת מעצר מכוח סעיפים 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים).

4. בדיון שהתקיים בפני כב' השופט מ' בר-עם ביום 18.4.16 הצהירה עו"ד ע' שינו, שייצגה אותה עת את המשיב, כי היא מסכימה לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר (עמ' 3 שו' 12-11 לפרוטוקול). לבקשת המשיב, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר בעניינו, אשר יבחן חלופת מעצר, וזאת "לא בלי לבטים" ו"אף שמדובר בעבירות בעלות חומרה ומסוכנות גבוהה". בית המשפט הבהיר למשיב כי אין בהזמנת התסקיר כדי ללמד על עמדת בית המשפט או ליצור אצל המשיב אינטרס הסתמכות. בדיון שהתקיים ביום 24.5.16, הוחלף ייצוגו של המשיב על ידי עו"ד מ' עירוני, שחזר על ההסכמה באשר לקיומן של ראיות לכאורה אולם הוסיף כי אם ימצא שקיימת חולשה מהותית בראיות, יבקש להציגה (עמ' 5 שו' 13-11 לפרוטוקול). הדיון נדחה לצורך קבלת תסקיר מעצר משלים, בו תיבחן חלופת מעצר הדוקה והולמת בפיקוח ערבים מתאימים וכן אפשרות למעצר המשיב בפיקוח אלקטרוני. בדיון שהתקיים ביום 6.6.16 הורה בית המשפט למנהל תכנית הפיקוח האלקטרוני לחוות דעתו על היתכנות פיקוח אלקטרוני על המשיב בבית גיסתו בבית שמש, וזאת לאור המלצת שירות המבחן בתסקיר המשלים על מעצר המשיב בבית הגיסה בפיקוח אלקטרוני. לאחר שנמצא כי מקום הפיקוח המוצע מתאים לפיקוח אלקטרוני, התנגדה לכך המבקשת בין היתר בטענה כי קיים מידע לפיו המשיב הפר בעבר, במסגרת הליך מעצר שהתנהל נגדו בשנת 2009, תנאים של איזוק אלקטרוני בו היה נתון. בהחלטה מיום 13.6.16 הורה בית המשפט לשירות המבחן לבדוק לעומק מידע זה ולערוך תסקיר משלים נוסף בנדון. אף שבתחילה הסיקה קצינת המבחן כי המשיב לא הפר בשנת 2009 את תנאי האיזוק האלקטרוני (תסקיר משלים מיום 29.6.16), שבה קצינת המבחן וביקשה (בתסקיר משלים נוסף מאותו היום) לשקול מחדש את המלצתה לאור מידע נוסף שהתקבל מאת הפרקליטות ומינהלת הפיקוח האלקטרוני. לפיכך נדחה הדיון פעם נוספת. לאחר בדיקת מכלול הנתונים ופגישה נוספת שקצינת המבחן קיימה עם המשיב ועם שלוש הערבות המוצעות לפקח עליו כיום לצד הפיקוח האלקטרוני (ושפיקחו עליו גם בעת מעצר הבית בשנת 2009), הוגש ביום 18.7.16 תסקיר משלים נוסף בו מסקנת קצינת המבחן היא שלא התקיימו הפרות תנאים בתקופה הנטענת, ולפיכך עומדת בעינה המלצתה על מעצר המשיב בבית גיסתו בפיקוח אלקטרוני.

5. דיון שהיה קבוע בפני כב' השופט בר-עם ליום 19.7.16 לאחר קבלת התסקיר המשלים האחרון, בוטל עקב שביתת עובדי המינהלה של בית המשפט והעדר אפשרות לרישום פרוטוקול. בדיון הנדחה, שהתקיים בפניי ביום 24.7.16 כשופט תורן בפגרה, עתרה המבקשת לדחייה בת מספר ימים בשל פעולות חקירה שמבצעת המשטרה, הנובעות ממידע שהתקבל במהלך תקופת מעצרו הנוכחי של המשיב בנוגע למסוכנות הנשקפת ממנו. חלק מהדיון התקיים במעמד ב"כ המבקשת בלבד לצורך עיון במידע מודיעיני. מחומר זה עולה, כי המשיב המשיך לעסוק בגביית חובות בהיותו עצור. בהסכמת הצדדים, הדיון נדחה לצורך השלמת פעולות חקירה.

6. בדיון נוסף שהתקיים בפניי ביום 28.7.16 הגישה המבקשת את החומר שנאסף במסגרת השלמת החקירה. לדעת המבקשת, מחומר חקירה זה עולה כי אנשים מטעמו של המשיב ממשיכים באיסוף וגביית כספים, לרבות בדרך של איומים. לפיכך, ולאור עברו הפלילי העשיר של המשיב וחומרת העבירות המיוחסות לו עתה, טען ב"כ המבקשת כי אין בנמצא חלופת מעצר או מעצר בפיקוח אלקטרוני המסוגלים לאיין את מסוכנותו של המשיב ולשלול ממנו את היכולת להמשיך ולהפעיל את עסקי ההלוואות והגביה שלו. לפיכך נותרה המבקשת בהתנגדותה לכל חלופה שאינה מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. מנגד טען ב"כ המשיב, כי היכולת למנוע מהמשיב לעסוק בגביית חובות גדולה יותר כאשר הוא עצור בפיקוח אלקטרוני בהשוואה לבית המעצר, מאחר שקו הטלפון המותקן במקום הפיקוח אינו מאפשר הוצאת שיחות, זולת למינהלת הפיקוח האלקטרוני. לפיכך, ובהתחשב ביתר הנסיבות ובחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות המתוארות בכתב האישום, עתר הסניגור למעצר המשיב בבית גיסתו בבית שמש בפיקוח אלקטרוני.

7. מאחר שאין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה (וראו גם הצהרת עו"ד עירוני בעמ' 20 שו' 4-3 לפרוטוקול הדיון מיום 28.7.16: "גם אם קיים כרסום בראיות לא מדובר בכרסום ברמה כזו המאפשר לקבוע כי לא קיימות ראיות לכאורה"); ולאור הסכמתה של עו"ד שינו לקיומה של עילת מעצר – הסכמה שעו"ד עירוני לא הסתייג ממנה – כל שנותר לבחון הוא האם בנסיבות העניין ניתן לאיין את המסוכנות של המשיב בדרך של מעצר בפיקוח אלקטרוני בצירוף מפקחות אנושיות וערובות כספיות.

8. מסקנתי, לאחר בחינת מכלול הטענות והנסיבות, היא שאין לקבל את המלצת שירות המבחן ואין מקום לשחרר את המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני. העבירות בהן מואשם המשיב, ולגביהן קיימות ראיות לכאורה, הן בעיקרן עבירות של סחיטה בכוח ובאיומים. לגבי עבירות אלה נפסק לא אחת כי הן מלמדות על מסוכנות הנאשם ובדרך כלל אינן מתאימות לחלופת מעצר, וזאת בין היתר בשל הפוטנציאל הטבוע בהן להטלת אימה על קורבנות הסחיטה (בש"פ 4120/11 דדוש נ' מדינת ישראל (6.6.11) בפסקה 14; בש"פ 6977/11 אלחבסה נ' מדינת ישראל (4.10.11) בפסקה 5; בש"פ 5113/14 מדינת ישראל נ' אדינייב (3.8.14) בפסקה 14; בש"פ 5435/03 קייסי נ' מדינת ישראל (23.6.03); בש"פ 7589/15 אלקאדי נ' מדינת ישראל (26.11.15) בפסקה 11). כלל זה יפה לא רק כאשר סחיטת הכספים נעשתה באמצעות נקיטת אלימות, אלא גם כאשר הסחיטה לא לוותה בהפעלת כוח פיזי אלא באיומים מילוליים בלבד, ואפילו איום מרומז. על כך נאמר בבש"פ 7283/98 גמלט נ' מדינת ישראל (6.12.98):

"כפי שעולה מן הראיות הלכאוריות נהגו העוררים באלימות ממש רק במקרה אחד... ואילו ביתר הפעמים 'הסתפקו' בדברי איום מפורשים או ברמזים רבי משמעות בדבר הצפוי למתלוננים. לכאורה הבל פה בלבד, אולם מתוך עדויותיהם של המתלוננים מנשבת רוח של פחד גדול. גלוי לעין כי העוררים, שעשו את מעשיהם באין מפריע במשך תקופה ממושכת, מסכנים את בטחון המתלוננים ואת בטחון הציבור. חלופה למעצר אינה יפה לעברינים כאלה. את סכנתם ניתן למנוע רק על ידי מעצר".