החלטה בבקשה להפקדת ערובה , אגב חיוב בהוצאות

החלטה זו עניינה בבקשה להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת (להלן-המבקשת). הבקשה הוגשה בגדרי תובענה שכותרתה "אכיפת הסכם, צווים למתן מסמכים ומידע וביצוע חיובים ופיצול סעדים בגין הסכם והברחת רכוש" אשר הוגשה על ידי התובע (להלן-המשיב).

1. הבקשה לחיוב בערובה הוגשה בזיקה לשתי בקשות שהוגשו בו ביום 23.4.2021 על ידי המשיב בגדרי התיק שבכותרת: האחת, "בקשה לביזיון בית משפט על ידי הנתבעת וכן סעד הצהרתי: פסיקתא כלפי צד ג' לאחר הפרתה של הנתבעת את חובתה" (להלן-בקשת הביזיון). השנייה, "בקשה דחופה למתן צו זמני לעיקול הכספים המצויים בחשבונות הבנק של הנתבעת והאופציות הקיימות עדיין ע"ש הנתבעת בחברה לשם הבטחת זכויות התובע" (להלן- בקשת הסעד הזמני).

2. המבקשת מנמקת את בקשתה להורות על הפקדת ערובה בכך, שהמשיב נוקט באלימות משפטית ומתעמר בה; בקשותיו הן בקשות סרק שיקריות, המהוות הרחבת חזית אסורה ומקצה שיפורים לתביעה, שבהן עולות טענות משפטיות חדשות; הבקשות הוגשו חרף ניסיונות המבקשת לפתור את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט; הבקשות נעדרות עילה ובעלות סיכויים אפסיים להתקבל. ראייה לכך היא שהמשיב לא עמד על קיומו של דיון בבקשת הסעד הזמני; התנהלותו הדיונית של המשיב חסרת תום לב והוא משתמש לרעה בהליכי משפט; בקשות הסרק גרמו למבקשת לחסרון כיס מעת שנאלצה להשיב להן ובתוך כך לשאת בתשלום שכר טרחה ולשאת באגרה.

3. המשיב מתנגד לבקשה ומציין כי לא מדובר בבקשות סרק, אלא בסעדים שנדרשו כתוצאה מהתנהלות המבקשת; הבקשות הוגשו לשם הגנה על המשיב מפני הברחות וזאת לאחר שהתברר כי המבקשת מימשה אופציות בשווי של 1.5 מיליון ₪ מבלי ליידע את המשיב, תוך גריפת כספים משותפים לכיסה; בגדרי הסעד הזמני המשיב הסכים כי תינתן החלטה על יסוד כתבי הטענות משום שהמידע המלא מצוי בתיק בית המשפט ולשם חיסכון בעלויות.

דיון

4. בפתח הדברים יודגש, כי הבקשה מושא החלטה זו הוגשה על ידי המבקשת בפטור מתשלום אגרה כיאה לבקשה להפקדת ערובה. משכך, כל סעד נוסף שהתבקש, לא ידון בגדרי החלטה זו, בכלל זה בקשות להורות על "חיוב מיידי בהוצאות" בהתאם לתקנות 53 או 151(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן-תקנות תשע"ט). מעבר לעובדה שאין לכרוך תחת הליך בקשה אחד בקשות וסעדים שונים, אזי הליך הפקדת ערובה אינו נועד להבטיח מראש הוצאות, אלא במקרים חריגים כפי שיפורט להלן. משנה תוקף יש לדברים מקום שבו בתום דיון בכל אחת מהבקשות (סעד זמני או ביזיון) ממילא תיבחן סוגיית ההוצאות.

ועתה להחלטה - הניתנת בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון) (תיקון), התשפ"א-2020, שפורסמו ביום 27.12.2020, המאריכות את סמכות הרשמים ליתן החלטות בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן-תקנות תשמ"ד).

5. תקנה 519(א) לתקנות תשמ"ד ותקנה 157(א) לתקנות תשע"ט, קובעות כי בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. הן תקנות תשמ"ד והן תקנות תשע"ט אינן מונות את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בעת דיון בבקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה. כעולה מהפסיקה על בית המשפט לשקול בגדרי הליך זה, את סיכויי התביעה ומורכבות ההליך, מצבו הכלכלי של התובע, מועד הגשת הבקשה, השלב שבו מצוי ההליך, זהות הצדדים, התנהלותם ותום ליבם (כבוד השופט גרוסקופף, רע"א 4339/19 שרית קילקר נ' עובד נועם פסקה 12 והאסמכתאות שם (27.08.2019)).

6. כפי שציינה המבקשת נכונה התכלית הטמונה בהליך הפקדת ערובה היא למנוע תביעות סרק. תכלית נוספת, שלא בא זכרה בפרוטרוט בבקשה אף לא בתשובה, היא להבטיח כי במקרה של דחיית התביעה תהיה לנתבע אפשרות לפרוע את הוצאותיו. מנגד יש למנוע מצב שמא חיוב בערובה יחסום את דלתות בית המשפט, בהינתן שזכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית. בהקשר זה יצוין, שהתקנות החדשות מאפשרות מחיקת תובענה לנוכח אי תשלום ערובה, להבחין מהסנקציה של דחיית התובענה כבעבר (519(ב) לתקנות תשמ"ד לעומת 157(ב) לתקנות תשע"ט).