החלטה בבקשה להעברת יתרת חוב תוך התייחסות לעיסוק בזוטות ולייתור הליך בפני בימ"ש

רקע

בפניי מונחת בקשתו של המבקש, מר דניאל אביחיל (להלן: "המבקש") להורות לנתבעות, הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, ואבנר איגוד ביטוח לנפגעי רכב (להלן: "המשיבות") - ודרך זו לגזברות בית המשפט המחוזי - להעביר לתובע את יתרת חובם בהתאם לפסק הדין שניתן בערכאת הערעור בע"א 21596-04-13.

המותב דנן דן ופסק לתובע ביום 05.03.13 פיצוי כספי על סך  553,022 ₪ ובתוספת הוצאות משפט, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של  15.2% (להלן: "פסק הדין"). ביום 14.04.13 הגישו המשיבות ערעור על פסק הדין לערכאת הערעור, וכן הגיש המבקש ביום 25.04.13 הודעת ערעור שכנגד מטעמו. המערערות הגישו ביום 24.04.13 בקשה לעיכוב ביצוע על מחצית מסכום הפיצוי שנפסק ובסך 297,081 ₪. ביום 07.05.13 ניתנה החלטה ע"י מותב הערעור לפיה הסכום הנ"ל יופקד בקופת בית המשפט עד להכרעה בערעור. ביום 17.04.13 המשיבות שילמו למבקש סך של 340,000 ₪ על חשבון המגיע לו לפי פסק הדין.

ביום 10.04.14 ניתן פס"ד ע"י מותב הערעור, במסגרתו התקבל הערעור באופן חלקי, נדחה הערעור שכנגד והופחתו הפיצויים בגין תביעת התובע והועמדו על סך 393,022 ₪ ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.2% (להלן: "פס"ד של ערכאת בתרא").

על פי החלטת כב' השופטת י' שבח מיום 26.05.14, הועברו למותב זה ההכרעה בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, לחשב ולקבוע מה הסכום שנותרה למשיבות לשלם למבקש על פי פסק הדין של בית משפט בתרא, בכדי להורות לגזברות בית המשפט המחוזי מה הסכום מתוך הפיקדון אשר יועבר לתובע ואיזה יתרה תוחזר למשיבות.

טענות הצדדים

המבקש עותר לתשלום ההפרש בין הסכום ששולם בפועל למבקש ע"י המשיבות לסכום שנפסק בערעור בסך 452,761 ש"ח, וכן תוספת הוצאות משפט הכוללים תשלום אגרה והוצאות מומחים משוערכים למועד מתן פסק הדין, על סך 4,212 ₪.

עוד עותר המבקש לתשלום ריבית פיגורים בהתאם לס' 5 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א- 1961 (להלן: "החוק") בגין הסכום החלקי ששולם, וזאת מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום 17.04.13, בסך 4,957 ₪

כמוכן עותר המבקש לתשלום ריבית פיגורים עבור ההפרש שבין הסכום ששולם על ידי המשיבות, לסכום שנפסק בערכאת הערעור וזאת ממועד התשלום החלקי ועד למועד התשלום בפועל כאשר לטענתו הריבית שנצברה עבור התקופה הנ"ל עומדת על סך 4,429 ₪.

נכון ליום הגשת הבקשה לטענת ב"כ המבקש המלומד, הסכום הכולל שנותר לנתבעות לשלם עומד על סך 126,359 ₪ (בדיון מיום 17.09.14 ציין ב"כ המבקש שהסכום המעודכן ביום הדיון עומד כבר על סך 130,009 ₪ ) .

מאידך טוענות המשיבות כי הסכום שנפסק ע"י מותב הערעור בתוספת שכ"ט עו"ד כפי שנפסק, ובניכוי הסכום ששולם על ידן עומד על סך 112,761 ₪. לטענתן "בהתאם לפסק דינו של כב' בית המשפט קמא לא נפסקו לתובע הוצאות משפט" (ראו ס' 7 לתגובה מטעם המשיבות).

באשר לתוספת ריבית פיגורים עבור המועדים הנ"ל, נטען כי בהתאם לרע"א 5420/07 דמארי נ' צוות ברקוביץ מאגרי בנייה בע"מ מאחר ונקבע עיכוב ביצוע עבור סכום מסויים, הרי שעיכוב הביצוע למעשה "מקפיא" את גובה החיוב באופן שאינו נושא ריבית והצמדה עד למועד מתן פס"ד חלוט ונותר הסכום נומינאלי ללא שיערוך.

דיון והכרעה

סבורני כי ניתן להעמיד את מחלוקות הצדדים על שלוש נקודות וכדלהלן:

• ראשית, האם פסק הדין שלערעור השמיט באופן מכוון את הוצאות המשפט, או לחילופין כי המותב דנן כלל לא פסק הוצאות כנטען.
• שנית, האם ראוי להטיל על הנתבעות שיעורי ריבית והצמדה עבור התקופה שמיום עיכוב הביצוע ועד מועד מתן פסק הדין, או שמא ראוי להותיר את הסכום בהתאם לערכו הנומינאלי עד למועד הנ"ל. ככול שהתשובה לשאלה זו תיענה בחיוב ויימצא מקום להוסיף הצמדה וריבית, באיזה שיעור ייעשה.
• ובשלישית, מה דין ההצמדה והריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד זה כאשר התובע טרם מימש את זכותו לגבות חובו מהכספים שהופקדו בידי גזברות בית המשפט.