החלטה בבקשה להורות על שינוי דרכי טיפול בקטינה

בפני בקשה לפי סעיף 14 לחוק  הנוער (טיפול והשגחה) להורות על שינוי דרכי טיפול בקטינה, ולהמיר את צו טיפול והשגחה בקהילה בצו הוצאתה ממשמורת אמה, למשמורת רשויות הרווחה אשר תקבע את מקום מושבה אצל משפחת אמנה חסויה.

ואלה עקרי העובדות הצריכות לעניין:

1. הקטינה, ילידת 1.7.2012, הוכרזה כקטינה נזקקת ביום 20.3.13 ומאז נמצאת תחת צו טיפול והשגחה בקהילה. הקטינה, שביעית בסדר לידתה, בת למשפחה חד הורית המונה אם ושמונה ילדים, המוכרזים כולם כ"קטינים נזקקים", שלושה מהם תחת צווי הוצאה ממשמורת, משולבים במסגרות חוץ ביתיות וחמישה במשמורת האם.          

2. החל מחודש אוגוסט 2014 נתקבלו דיווחים מן המעון בו שולבה הקטינה ומן המשיבה בעצמה לפיהם הקטינה מוזנחת, זוכה ליחס מקפח מאמה, מופלית לרעה, הגדולים ממנה בשנה בלבד, סובלת מפיגור התפתחותי ומצבה הנפשי מדאיג. המשיבה מסרה לגורמים המטפלים כי יש לה "בעיית התקשרות" עם הקטינה, מיום לידתה, ותארה קושי ותחושת דחייה כלפיה.

3. בחודש ספטמבר 2014 נענתה המשיבה להצעת הרווחה והחלה בטיפול דיאדי עם ביתה, למרות שהביעה דעתה כי הטיפול נדון לכישלון והייתה אמביוולנטית לגביו. המשיבה תיארה את הרקע לקשייה עם הקטינה ומסרה כי הריונה, בתכוף לאחר לידת התאומים, היה הריון לא רצוי, אביה לא מכיר בה, והליך הלידה עצמו היה טראומטי ביותר. המשיבה והקטינה שיתפו פעולה בטיפול, במהלכו דווח כי מצבה של הקטינה השתפר באופן ניכר, אולם בחלוף כארבעה חודשים, הפסיקה המשיבה להגיע למפגשים ומצבה של הקטינה חזר והתדרדר. בתקופה זו דווח כי המשיבה מתקשה לתת מענה לצרכיה של ביתה, וכי הילדה מראה סמני מצוקה של בדידות, מופנמות, קושי ביצירת קשר עם דמויות מטפלות, וניכר כי סובלת מחלל עמוק של השתייכות והתקשרות בטוחה.

4. בחודש אוגוסט 2015 שיתפה המשיבה את נציגי הרווחה ברצונה למסור את הקטינה למשפחת אמנה, זאת בשל קשיים רבים עמם היא מתמודדת, ולאור תחושתה כי היא לא אוהבת את הקטינה, לא מרגישה כאמה וחשה תחושות דחייה כלפיה. באותו המועד נקבע כי הנושא ידון בוועדה לתכנון טיפול שתתקיים בעניינם של הקטינים כולם. דיווח אודות האמור הוגש לבית המשפט ביום 30.8.15 ובהמשך לו נתבקשה עמדתה של ב"כ קטינה לנושא.

5. ביום 20.10.15 נתקבל דיווח מאת ב"כ הקטינה, אשר ערכה ביקור פתע בבית המשיבה ונחשפה לתמונת מצב קשה ועגומה, של הבית בכללותו ושל הקטינה – בפרט. באותו דיווח פרטה ב"כ הקטינה כי המשיבה ערה ומודעת לצרכים הרבים והמורכבים של ילדיה, לרבות הצורך להוציא את ביתה לאמנה, אך "כל הזמן יש בה את הקונפליקט מה צעדים כאלו יעידו עליה כאם". עוד דיווחה האפוטרופיא לדין כי המשיבה שוחחה עמה בכנות רבה וסיכמה את תחושותיה באמירה קשה וישירה לפיה: "לאלוהים יש מקום גדול בלב הקטינה, אך פה בבית אין לה מקום בלב של אף אחד". נוכח האמור לעיל, תמכה ב"כ הקטינה בהוצאתה למשפחת אמנה. לאור עמדת הרווחה, המשיבה וב"כ הקטינה, הוריתי ביום 23.10.15 על הוצאת הקטינה מרשות אמה ושילובה במשפחת אמנה, לאלתר.

6. בחודש נובמבר 2015 נתקבל דיווח מן הגננת אודות עיכוב התפתחותי ניכר ממנו סובלת הקטינה, הכולל קשיים קוגניטיביים, התנהגותיים, חברתיים ונפשיים והיא תוארה כילדה דחויה הן בבית והן בגן. עוד מופיע באותו הדיווח כי הקשיים הוצגו בפני המשיבה, אולם היא בוחרת שלא להתייחס לדברים.