החלטה בבקשה להורות לפקיד שומה להשיב על שאלון

בפני בקשה של המערערים בערעור מס (להלן: "המערערים"), להורות למשיב – פקיד השומה, לענות על שאלון שעניינו מדיניות רשות המיסים בסוגיה נושאת הערעורים – האם יש לסווג פיצויים בשל ביטול הסכם כהכנסה הונית, כטענת המערערים או כהכנסה פירותית, כטענת פקיד השומה. 

א.       הרקע לבקשה

1. עניינו של הערעור במסגרתו הוגשה הבקשה, הוא אופן סיווגו של פיצוי שקיבלה ניאופרם בע"מ (המערערת בע"מ 34264-01-13) מחברת התרופות האמריקאית מֶרְק Merck)), לאחר שמרק ביטלה הסכם חדש שנכרת בינה לבין ניאופרם למשך תקופה של שמונה שנים. המדובר בהסכם להפצה ושיווק בלעדי בישראל של תרופה אונקולוגית בשם ארביטקס, שהיווה מקור פעילות עסקי חדש של ניאופרם שלא עסקה בתחום זה בעבר, ושהיה אמור למצות את מלוא הפוטנציאל של הפטנט.
2. ניאופרם דיווחה על הפיצוי כעל רווח הון, נוכח טענתה שהמדובר בפיצוי בגין אובדן נכס הוני, מאחר שההסכם שבוטל היה הסכם הפצה בלעדי והפיצוי נועד לפצות את ניאופרם על אובדן מוחלט של מקור הכנסה חדש - הפצת תרופות בתחום האונקולוגי.
3. המשיב טוען שהפיצוי ששולם למערערים הינו בעד הפסד רווחים מהפצת התרופות ועל כן הוא מהווה הכנסה פירותית לפי סעיף 2(1) לפקודה.
4. המערערים ביקשו מהמשיב לענות על שאלון שייתן להם מידע לגבי הסדרי גביה, שומה, פשרה או הסדרי מס שנעשו במקרים כגון אלה. המשיב סרב לענות על השאלון. מכאן הבקשה.

ב.      טענות המערערים

1. ניסיונו של המשיב להסתתר מאחורי טענת חיסיון על המידע ופרטיותו, אינו יכול לעמוד, וזאת משלושה טעמים:

ראשון, הואיל וכל המידע מצוי בידי רשות המיסים ואינו מצוי בידי המערערים, הרי שהדבר מקנה למשיב יתרון דיוני בלתי הוגן בהליך המשפטי;

שני, השאלון מופנה בעיקרו לקבלת הפרמטרים העקרוניים והעובדות, ללא פרטי השומות או שמות הצדדים, כך שהטענה לחסיון מאבדת את ערכה - שהרי אין כל חיסיון לגבי פרמטרים ועובדות כאשר הנתונים המספריים ושמות הצדדים נמחקים;

שלישי, עקרון המידתיות, עקרון השוויון, השקיפות והאינטרס הלגיטימי של המערערים שלא להיות מופלים, גובר על אינטרס החיסיון והפרטיות.    

2. נוכח האמור, ולאור העובדה, כי טענת חיסיון יוצרת לרשות המיסים יתרון דיוני מובהק, נקבע בפסיקה חדשה של בית המשפט העליון מנגנון המקנה לנישום זכות להפנות שאלון בו מחויבת רשות המיסים למסור מידע מפורט. על רקע זה מוגשת הבקשה דנן.
3. עיקרון יסוד הוא, כי יש לתת לצד להליך אפשרות לקבל מידע על מקרים ואירועים הדומים לשלו ולאפשר לו לחקור לגביהם. מלכתחילה, רשות המיסים הנה בעלת יתרון עצום על הנישום. רשות המיסים יכולה לפנות למערערים ולדרוש מהם כל מסמך או הסבר הדרוש לה ואף לבצע פעולות של חקירה ובדיקה הכוללות סמכויות נרחבות ביותר. לעומת זאת, לנישום אין שום כלי דומה.
4. למדיניות רשות המיסים בעניין מסוים, ובכלל זה להסדרי מס שנערכו עם נישומים אחרים, ישנה רלוונטיות מובהקת לקידום בירור עניינו של הנישום, לאור חובתה של רשות המיסים לפעול באופן שוויוני כלפי כלל הנישומים.