החלטה בבקשה לביטול קנסות בשל התיישנות

1. בפניי בקשת המבקש לביטול 2 דו"חות. דו"ח אחד שמספרו 39064118 תאריך העבירה: 5.10.97 (להלן- הדו"ח הראשון). דו"ח שני מספרו 64978018 תאריך העבירה 1.9.02 (להלן- הדו"ח השני). שתי הדו"חות ניתנו על עבירת חניה שנעשתה ברכב 39-795-04 (להלן- הרכב).
2. הסכום המקורי של כל דו"ח היה 70 ₪. בהתאם לפירוט החיובים ששלחה המשיבה למבקש, החוב בגין דו"חות אלו נכון ליום 4.5.16 הגיע כדי 3,755 ₪.
3. בתאריך 5.5.16 הגיש המבקש "בקשה דחופה למתן סעד", בבקשה זו עתר המבקש לבטל את הקנסות שהושתו עליו עקב התיישנות העבירות.
4. ביום 17.5.16 הגיבה המשיבה לטענות המבקש. בתגובתה ביקשה המשיבה לדחות את טענות המבקש ולהותיר את חוב הקנסות שנצבר כנגדו על תילו. לתגובת המשיבה צורף תצהירה של גב' אסתר קלינסקי (להלן- קלינסקי) פקידה ראשית במחלקת הפיקוח והחניה של המשיבה. להלן טענות המשיבה.

טענות המשיבה   

5. ראשית העלתה המשיבה שתי טענות פרוצדוראליות.
6. הראשונה, המבקש ידע על חובו לכל המאוחר בחודש מרץ 2016, וביתר דיוק ביום 9.3.16, כפי שהוא עצמו ציין בסעיף 2 לבקשתו הראשונה. על פי ס' 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב- 1982 (להלן- חסד"פ) בקשה לביטול הרשעה שניתנה שלא בפני נאשם צריכה להיות מוגשת בתוך 30 יום מעת שהומצא לנאשם פסק הדין. בקשת הנאשם לביטול ההרשעה הוגשה ב- 5.5.16 היינו כחודשיים לאחר שנודע לו על הקנסות (לשיטתו), מכאן שהוא הפסיד את המועדים הקבועים בחוק להגשת בקשת הביטול.

7.  השניה, המבקש לא תמך את טענותיו בתצהיר.
8. גם טענות לגופו של עניין היו באמתחת המשיבה.

הדו"ח הראשון

9. הדו"ח הראשון נרשם ביום 5.10.97, והוצמד לשמשת הרכב . דו"ח זה לא שולם. העיריה ביררה את פרטי בעלי הרכב. התברר שהבעלים הוא המבקש.  ביום 5.2.98 נשלחה למבקש הודעת תשלום קנס, לכתובתו ברחוב**** 51  *, זו הכתובת אותה המבקש עדכן כבעל רכב במשרד הרישוי.
10. הודעה זו הגיעה בפועל לרשות הדואר ביום 26.2.98 ויש על כך את חותמת הדואר שניתנה על כל רשימת המכתבים הרשומים שנשלחה באותו יום (סעיף 9 לתצהיר קלינסקי על צרופותיו).
11. בהתאם לתקנה 44 א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד- 1974 (להלן- תקסד"פ), הרי שרואים את הודעת הקנס כנמסרה לנאשם אם חלפו 15 ימים מעת משלוח הודעת הקנס, על אף שהנאשם לא חתם על אישור המסירה ("חזקת מסירה").
12. בהתאם לסעיף 229 (ח2 ) לחסד"פ, אם הנאשם לא משלם את הקנס בתוך 90 יום מעת המסירה ולא פועל כאמור בדרכים המנויות בסעיף 229 (א) לחוק, הרי שרואים אותו כאילו הורשע בדין ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס. לטענת המשיבה הדו"ח הראשון הפך להיות חלוט ביום 20.5.98.

הדו"ח השני  

13. הדו"ח השני נרשם ביום 1.9.02 והוצמד לשמשת הרכב . דו"ח זה לא שולם. העיריה ביררה את פרטי בעלי הרכב. התברר שהבעלים הוא המבקש. ביום 16.1.03 נשלחה למבקש הודעת תשלום קנס, לכתובתו ברחוב**** 51 *, זו הכתובת אותה המבקש עדכן כבעל רכב במשרד הרישוי.
14. הודעה זו הגיעה בפועל לרשות הדואר ביום 26.1.03 ויש על כך את חותמת הדואר שניתנה על כל רשימת המכתבים הרשומים שנשלחה באותו יום (סעיף 10 לתצהיר קלינסקי על צרופותיו).