החלטה בבקשה לאיסור פרסום שמה של סוהרת שחשודה בקבלת דבר במרמה

בקשה לאיסור פרסום שמה ופרטיה המזהים של המבקשת – סוהרת בשירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס) החשודה בעבירות מתן וקבלת שוחד, קשירת קשר לפשע, מרמה והפרת אמונים.

רקע

1. המבקשת היא סוהרת בבית סוהר בצפון הארץ. ביום 25.7.20 בשעה 04:00 לערך נכנסה המבקשת לתא בו שהו שני אסירים (להלן: התא), וכשעתיים מאוחר יותר חולצה ממנו בידי סוהרים אחרים (להלן: האירוע). מהלך העניינים המתואר לעיל מוסכם על הצדדים. מכאן ואילך הגרסאות משתנות. לטענת המבקשת, היא הגיעה לתא על מנת לסייע לאסיר במצוקה, ננעלה בו בשגגה ועשתה כל שביכולתה על מנת להשתחרר. מנגד המשיבה – היחידה הארצית לחקירת סוהרים (להב 433), חוקרת חשד לפיו המבקשת נכנסה לתא בכוונת מכוון, בתיאום עם האסירים ששהו בו. בגין האירוע נחקרה המבקשת בחשד למרמה והפרת אמונים (במאמר מוסגר: בתחילה תוחקר האירוע ע"י קצין בודק בשב"ס בגין חשד לעבירה משמעתית – התנהגות רשלנית, ובהמשך עבר לטיפול המשיבה). כן נחקרים חשדות לביצוע עבירות נוספות בתקופה מוקדמת לאירוע. עד כה נחקרו מספר סוהרים ואסירים, והחקירה טרם נסתיימה.

2. בהמשך לחקירתה של המבקשת כחשודה פנתה האחרונה באמצעות באי כוחה בבקשה לאסור את פרסום שמה ופרטיה המזהים. לטענתה, בעקבות האירוע, ובפרט מאז חשיפתו בתקשורת, התפתח סביבה "מחול שדים": המדיה – בדגש על רשתות חברתיות – התמלאה בתמונות ובסרטונים אינטימיים המיוחסים למבקשת, אשר אינם קשורים כלל ועיקר לאירוע בגינו נחקרה, או לביצוע עבירה כלשהי, אלא שבעקבותיהם החלה חרושת שמועות בלתי פוסקת הממררת את חייה של המבקשת.

            בהחלטה מיום 2.8.20 הוריתי על איסור פרסום זמני של שמה ופרטיה המזהים של המבקשת, הנחיתי את המשיבה להגיב וקבעתי דיון בבקשה ליום 5.8.20. המשיבה בתגובתה התנגדה לבקשה, בטענה כי בפרסום החשדות יש כדי לקדם את החקירה באופן העשוי להוביל לעדים שטרם נחקרו, כאלו שעדותם תוכל לשפוך אור על החשדות, כמו גם בנוגע לאירועים ומעורבים פוטנציאליים נוספים.

3. ביום 5.8.20 התקיים דיון בבקשה. ב"כ המבקשת עמד על הנזק החמור שנגרם לטענתו למבקשת עד כה, ועל הנזק האנוש שייגרם לה לשיטתו כתוצאה מפרסום שמה וזיהויה כסוהרת המעורבת באירוע. מדובר במי שממשיכה לעבוד כסוהרת (לדבריו לא הושעתה – המשיבה לא חלקה על כך), והכתמתה הציבורית בעבירות המיוחסות לה, בפרט לאור ההֶקשר המיני, תסב לה נזק בלתי הפיך, הן בעבודתה והן בחייה הפרטיים. בשל צנעת הפרט לא אחזור על נתוניה האישיים של המבקשת בגדרי ההחלטה, ואסתפק בהפניה לדבריו של ב"כ המבקשת בפרוטוקול הדיון. המבקשת עצמה הרחיבה את היריעה, ותיארה, באופן כאוב ובדמעות, את הסבל והכאב שהם מנת חלקה מאז חשיפת האירוע בתקשורת, ובעיקר את החשש מפני פגיעה אנושה במשפחתה ובעבודתה. ב"כ המשיבה חזרו על התנגדותם, ועל הטענה כי ראוי לאפשר את פרסום שמה של המבקשת על מנת לקדם את החקירה. כן הגישו לעיוני את מלוא חומרי החקירה הרלוונטיים ומסמך מסכם (סומנו גא/1 – גא/15).

מסגרת נורמטיבית

4. הכלל בדבר פומביות הדיון נגזר מחופש הביטוי ומזכות הציבור לדעת, שהם חלק מעקרונות העל המאפיינים את בסיס המשטר בחברה דמוקרטית. פומביות הדיון הוכרה כערך חוקתי, הן בדברי חקיקה מרכזיים והן בפסיקת בית המשפט העליון. ראו ע"א 4244/12 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' תת ניצב אפרים ברכה (31/12/2012); ע"א 4963/07 ידיעות אחרונות בע"מ נ' עו"ד פלוני (27/02/2008); ע"פ 11793/05 חברת החדשות הישראלית בע"מ נ' מדינת ישראל (5/4/2006).

בסעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 נקבע חריג לכלל:

"בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני הענין הציבורי שבפרסום...".