החלטה 6641/14

           לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד' שריזלי) במ"ת 54389-05-14 מיום 3.9.2014 לעצור את העורר עד לתום ההליכים המתנהלים כנגדו.

כתב האישום

1.        כתב האישום מייחס לעורר שלושה אירועי תקיפה וחבלה של מתלוננים אשר משפחת העורר מצויה עימם בסכסוך, שראשיתו בשהותם באריתריאה, כמפורט להלן:

           על פי האישום הראשון; במהלך חודש ספטמבר 2013 תקף העורר יחד עם אחר אדם בכך שדקר אותו בבטנו באמצעות סכין. המותקף פונה לבית החולים, נותח ואושפז למשך שבועיים ימים. כתוצאה מהדקירה נגרמה למותקף "התנקבות" במעי אשר הצריכה עריכת ניתוח אשר כלל כריתה של חלק מהמעי הגס. בשל מעשיו אלו הואשם העורר בחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

           על פי האישום השני; במהלך חודש מרץ 2014 נטל העורר חלק בקטטה בבר בה השתתפו עשרות אנשים, אשר השליכו בקבוקים אחד לעבר השני. במהלך הקטטה תקפו אלמונים את העורר והוא נחבל. כמו כן, במהלך הקטטה תקף העורר אדם, בכך שהיכה אותו בראשו באמצעות בקבוק בירה ותקף אותו באגרופיו, גם לאחר שנפל על הארץ. בשל מעשיו אלו הואשם העורר בתקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

           על פי האישום השלישי; במהלך חודש אפריל 2014 תקפו העורר ואחרים אדם אשר רכב על אופניו בדרך לעבודה, בכך שהיכוהו נמרצות באבנים וגרמו לו לחבלות חמורות בכל חלקי גופו. המותקף הובהל לבית החולים ונזקק לתפרים בראשו ובאוזנו. כמה שבועות לאחר האירוע הגיעו שוטרים לבית העורר במטרה לעוצרו, ובתגובה קפץ העורר מחלון הדירה שבקומה השניה, נפל על הארץ, נחבל קשות ברגליו ונעצר. בשל מעשיו אלו הואשם העורר בחבלה חמורה לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(2) לחוק העונשין ובהפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

רקע והליכים קודמים

2.        בד ובד עם כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המתנהלים כנגדו. בית המשפט המחוזי (השופט ר' בן-יוסף במ"ת 54389-05-14) אשר דן בבקשה ציין בהחלטתו מיום 3.7.2014 כי הצדדים אינם חלוקים באשר לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר בעבירות שבאישום השני. באשר לאישום הראשון, קבע בית המשפט כי קיימת תשתית ראייתית "כלשהי" להוכחת אשמת העורר, אך כי אין בתשתית זו, ה"מעוררת קשיים", כדי להצדיק לכשעצמה את מעצר העורר. באשר לאישום השלישי, קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה. ראיות אלה מקורן בעדות המתלונן לפיה העורר – עימו יש לו היכרות מוקדמת – תקף אותו באבנים ובתיעוד רפואי המאשר את פרטי התלונה. יחד עם זאת, בית המשפט ציין כי רשויות החקירה נמנעו מלבדוק כדבעי את טענת האליבי שהעלה העורר באמצעות עריכת מחקר תקשורת ובאמצעות תשאול מעסיקו של העורר. בית המשפט ציין עם זאת כי כוחה של טענת האליבי שהעלה העורר – לפיה הוא שהה בעבודה בעת שלכאורה ביצע את המעשים – הוא מוגבל, שכן האירועים שבאישום השלישי בוצעו, על פי הנטען, עובר לשעות העבודה. בית המשפט קבע כי מחדלי חקירה אלו מעיבים על הראיות לכאורה להוכחת האשמה במעשים שבאישום השלישי.