החלטה 5423/14

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ד' ברלינר – נשיאה; ג' קרא – סג"נ; מ' סוקולוב), בע"פ 11762-12-13, ובעפ"ג 28235-12-13, מיום 25.6.2014, במסגרתו התקבל ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ל' מרגולין יחידי), בת"פ 4515-08, מיום 29.10.2013, בעוד שערעורו של המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו, נדחה.
  

רקע והליכים קודמים

2. בשנת 1995, הקים המבקש חברה בשם "פרופשינאל" (להלן: החברה), אשר כללה בתוכה מספר חברות מתחום הפיננסיים. בשנת 2000, קיבל המבקש רישיונות מתאימים לניהול תיקי השקעות. לצורך קבלת הרישיונות, נדרש הון עצמי, ומשלא היה למבקש הון עצמי, פנה המבקש לעזרתם של קרובי משפחה וכן פנה לקבלת אשראי מבנק הפועלים. למעשה, למן רגע הקמת החברה, ולאורך כל תקופת פעילותה, לא היו למבקש מקורות הון משל עצמו.

3. נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן, הכולל שישה עשר אישומים, ומתייחס לאירועים שהתרחשו בשנים 2006-2002. כתב האישום מגולל את סיפורם של 14 מתלוננים, אשר מסרו כספיהם למבקש, על יסוד מצגים כוזבים ועל בסיס הבטחות להשבת הקרן בתוך תקופה מוסכמת, ובתוספת ריבית חודשית ודאית בגובה של 2-1% (מעל למקובל בשוק). בנוסף, מסר המבקש למתלוננים בטוחות חסרות כל ערך כלכלי, וכן הסתיר מהמתלוננים את האמת, לפיה המבקש מצוי בחובות כספיים.

4. בפסק דינו ציין בית המשפט המחוזי, כי התקשרויותיו של המבקש עם המתלוננים, חולקו על-ידי בית משפט השלום לארבע קבוצות, כמפורט להלן:

"האחת, ההתקשרויות עם 'אנשי צפת' קבוצת מתלוננים אשר העמידו למערער [המבקש] – באמצעות מתווך – את כספם לתקופה קצובה כנגד התחייבות להשבת הקרן בצירוף ריבית קבועה אטרקטיבית מזו שיכלו לקבל בבנק; השנייה, התקשרויות עם מתלוננים שניהלו בשלב הראשון תיק השקעות בחברות של המערער [המבקש] – המתלוננים העמידו לרשות המערער [המבקש] את כספם לתקופה קצובה כנגד התחייבות להשבת הקרן בצירוף ריבית קבועה. המתלוננים בקבוצה זו היו אדישים לשימוש שעושה המערער [המבקש]בכספים וכפועל יוצא מכך, לרווחיו או הפסדיו וסמכו על התחייבותו לעמוד בהתקשרות; השלישית, התקשרויות מיוחדות – (בוך ומורטוב) מתלוננים אשר ניהלו בשלב הראשון תיק השקעות ולאחר מכן העמידו למערער [למבקש] את כספם לתקופה קצובה כנגד התחייבות להשבת הקרן בצירוף ריבית קבועה, אולם בניגוד לקבוצה השנייה, הם לא היו אדישים לשימוש בכספם ועל-פי הגדרתו של בית המשפט קמא המשיכו להחזיק באינטרס רכושי כלפי הכספים שהעמידו למערער [למבקש]. באשר לחלק מהמתלוננים, ייחס כתב האישום למערער [למבקש]  עבירה של משיכת שיקים ללא כיסוי (אישום 13). המערער [המבקש] נתן שיקים לחלק מן המתלוננים (מזוז, ביתן, מורטוב, כהן, דרשן, בוך, ברון ובוגנים), השיקים הללו, היוו חלק מהמצגים הכוזבים שהציג בדבר הביטחון שבהתקשרות עמו. במילים אחרות – השיקים נחזו כשיקים כשרים בעלי כיסוי שישמשו בטוחה להחזר ההלוואה. בפועל – לא היה לשיקים כיסוי. הרביעית, פרשת ספרא – פרשה מרכזית וגדולה הן באשר להיקף הכספי הן באשר להיבטי המרמה שבה. בדומה לאישומים שהוזכרו - גם הפעם מדובר בקבלת כספים במרמה, בשנים 2005–2006, על יסוד מצגים כוזבים, כשהמערער [כשהמבקש] מודע כבר היטב לעומק הסתבכותו. בפרשה זו מדובר גם בשליחת יד בכספים." (פסק דינו של בית המשפט המחוזי, פסקה 3)

5. לאחר שמיעת הראיות, הורשע המבקש בעבירות הבאות: 11 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); 3 עבירות של גניבה בידי מורשה, לפי סעיפים 383(א)(2) ו-393(2) לחוק העונשין; 6 עבירות של משיכת שיק ללא כיסוי, לפי סעיף 432 לחוק העונשין; ועבירה של הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין. מעבירות אחרות שיוחסו לו- זוכה המבקש.

6. ביום 29.10.2014, גזר בית משפט השלום בתל אביב-יפו את דינו של המבקש. על המבקש הושתו העונשים הבאים: 57 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 18 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש, במשך שלוש שנים, עבירה של מרמה או גניבה; 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש, במשך שלוש שנים, עבירה של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט; קנס בסך של 85,000 ₪, או 4 חודשי מאסר תמורתו; חתימה על התחייבות בסך 215,000 ₪, לפיה ימנע המבקש מביצוע עבירה של מרמה או גניבה, במשך שלוש שנים, או 10 חודשי מאסר תמורת ההתחייבות; ופיצוי למתלוננים בסכום כולל של 1,346,000 ₪.