החלטה 5016/14

א.             בקשה להארכת מעצרו של המשיב החל מיום 27.7.14 או עד למתן פסק בת"פ 56726-10-13 בבית משפט השלום בפתח תקוה, לפי המוקדם, בגדרי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996. עניינה של הפרשה אירוע תקיפה ואיומים במשפחה.

רקע והליכים

ב.             ביום 27.10.13 הוגש כתב אישום כנגד המשיב 1 (להלן המשיב) ובנו, אברהים עדס (להלן אברהים) לבית משפט השלום בפתח תקוה, בגדרו יוחסה לשניהם עבירה של תקיפה ("סתם") על ידי שניים או יותר לפי סעיף 382(א) בצירוף סעיף 29(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ועבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק (ת"פ 56726-10-13). כנטען בכתב האישום, המשיב, יליד 1935 הוא סבה של המתלוננת ואביו של אברהים. אברהים הוא דודה של המתלוננת, אחיה של אמה המנוחה. המתלוננת התגוררה בעת ביצוע העבירות הנטענות בביתם של המשיב 1 וסבתה יחד עם שלושת ילדיה הקטינים. ביום 15.10.13 בסמוך לשעה 2300, שבה המתלוננת לבית לאחר עריכת קניות עם סבתה לקראת חג הקרבן. המשיב שאל את המתלוננת היכן היתה, קילל "טפו עליך" וצעק עליה. המתלוננת ביקשה לעזוב את הבית, המשיב דחפה לכיוון הבית, סגר את הדלת ואסר עליה לצאת. המתלוננת החלה לצעוק, והמשיב בתגובה שם את ידו על פיה על מנת להשתיקה. בהמשך, צעק אברהים על המתלוננת "אני לא פוחד מהמשטרה ולא מאף אחד, תשבי פה כמו כלבה". המתלוננת ביקשה לקחת את ילדיה וללכת, אך אברהים דחפה אל עבר הספה. משניסתה המתלוננת להגיע אל מכשיר הטלפון בכדי להזעיק את עזרת המשטרה, תפסה אברהים ברגלה באמצעות רגליו, כדי למנוע ממנה לזוז, לפת את צווארה והחל לחנוק אותה, תוך שאמר לה: "תמותי, תמותי, אני לא מפחד מאף אחד". אברהים הלם באגרופיו בראשה וגופה של המתלוננת. לאחר מכן, התקרב המשיב למתלוננת, שיחרר אותה מאחיזתו של המשיב 2 שם כרית על פניה תוך שהוא אומר לה "תמותי, תמותי", "אני זקן, מה נשאר לי? 4 שנים?, אברהים לא ילך לכלא אני אלך לכלא". בהמשך הסיר המשיב את הכרית מפניה של המתלוננת, ואמר לה "תישני".

ג.              עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להארכת מעצרם של המשיב ואברהים עד תום ההליכים נגדם. נטען כי קיימת ראיות לכאורה וכן עילות מעצר סטטוטוריות. צוין, כי המתלוננת שוהה מאז התלונה ועד למועד הגשת הבקשה במעון לנשים מוכות וכי יש ליתן משקל לביצוע העבירות בנוכחות ילדיה של המתלוננת. נטען, כי הבקשה  נתמכת בעברו הפלילי החמור של אברהים, אשר הורשע בהריגת אמה של המתלוננת על רקע כבוד המשפחה, ובפציעתו של אדם נוסף, עבירות בגינן הושתו עליו 17 שנות מאסר ומתוכן ריצה בפועל 11 שנים עד שחרורו ביום 19.3.12. נטען, כי אמנם למשיב אין עבר פלילי אך הוא היה מודע לעברו של בנו אברהים, ובמקום להגן על המתלוננת מפניו סייע לו לתקפה.

ד.             בדיון מיום 27.10.13 ביקשו באי כוח המשיבים לדחות את הדיון לצורך לימוד חומר החקירה. בהחלטה מיום 30.10.13 קבע בית משפט השלום כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של המשיב והורה על עריכת תסקיר. בתסקיר המעצר מיום 12.11.13, לא בא שירות המבחן בהמלצה לשחרר את המשיב לחלופות המעצר שהוצעו על ידיו, זאת נוכח מורכבות היחסים בתוך המשפחה, עמדותיו הנוקשות והקושי להכיר ולקחת אחריות על דפוסים תוקפניים ואלימים מצדו. בהחלטה מיום 13.11.13 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. נקבע כי אין בגילו המתקדם של המשיב בכדי להצדיק את שחרורו לחלופה, וזאת נוכח הנאמר בתסקיר (מ"ת 56758-10-13, השופט נ' שטרנליכט). על החלטה זו הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר לצורך בחינת חלופת מעצר אפשרית נוספת; בית המשפט הורה על עריכת תסקיר משלים בעניינו של המשיב לצורך בחינת החלופה המוצעת. בתסקיר המשלים מיום 8.12.13 הביע שירות המבחן ספק באשר להתאמת החלופה המוצעת, וזאת נוכח רמת הסיכון הנשקפת מהמשיב. בהחלטה מיום 11.12.13 נדחתה הבקשה לעיון חוזר. נקבע, כי צדק שירות המבחן בקבעו, כי יש ספק באשר לכוחם של המפקחים המוצעים לאיין את המסוכנות, וזאת לאחר שבחקירתם בדיון התגלה כי אינם מודעים להיסטוריה המשפחתית האלימה.

ה.             ביום 28.11.13 הוגש ערר לבית המשפט המחוזי ביחס להחלטות בית משפט השלום מיום 30.10.13 ומיום 11.12.13. בהחלטה מיום 17.12.13 נדחה הערר (עמ"ת 56824-11-13, השופטת  מרשק מרום); נקבע, כי החלטת בית משפט השלום בדבר קיומן של ראיות לכאורה מבוססת. עוד נקבע, כי יש בסיס לקביעת בית משפט השלום בדבר הסכנה הנשקפת למתלוננת וזאת נוכח התסקירים, חומר החקירה, עמדותיו של המשיב, הדינמיקה המשפחתית, ההיסטוריה רווית האלימות, ומצבה של המתלוננת. ביום 16.2.14 הוגשה בקשה נוספת לעיון חוזר מטעם המשיב, בטענת כרסום ראייתי המצדיק את שחרורו לחלופה. בהחלטה מיום 5.3.14 נדחתה הבקשה (השופטת  פינק). נקבע, כי טענות הכרסום נוגעות בעיקרן לעניין מהימנות המתלוננת,  ולפיכך ראוי שיידונו במסגרת ההליך העיקרי. עוד נקבע, כי אין בנטען "מהפך ראייתי" המצדיק שינויה של החלטת בית משפט השלום, אשר אושררה גם על ידי בית המשפט המחוזי.

ו.              ביום 12.5.14 הוגשה בקשה שלישית לעיון חוזר במסגרתה נטען בדבר קיומם של מחדלי חקירה וכן נטען לעניין ההכרזה על המתלוננת כעדה עוינת בעקבות עדותה. ביום 25.5.14 נדחתה הבקשה (השופט חסדאי). נקבע, כי טענות  שעניינן מהימנות ראוי שידונו במסגרת דיוני ההוכחות, וכי אין מקום לקבל את הבקשה גם נוכח העובדה שההליך העיקרי קרוב לסיום. ביום 1.6.14 הוגשה בקשה רביעית לעיון חוזר, אך ביום 29.6.14 חזר בו המשיב מבקשתו זו.

ההליך העיקרי