החלטה 41055-09-13

(בבקשות המשיבות לסילוק הערעור על הסף מחמת איחור נטען בהגשתו- בקשות מס' 3, 6 ,7) 

לפניי 3 בקשות מטעם המשיבות 1, 3-2 ו-4 לסילוק הערעור על הסף מחמת איחור נטען בהגשתו ולחילופין לפיצול הערעור למספר ערעורים. בשל הדמיון בבקשות והרקע העובדתי הזהה, כמו גם בשל הטעמים המועלים בגדרן ובסעד המבוקש – החלטתי לדון בהן במאוחד.

רקע

1. המערערים הגישו ערעור מנהלי בהתאם להוראות ס"ק 198(ח) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ח-1965 (להלן: "החוק") על החלטות ועדות ערר מחוז מרכז, שהאחרונה שבהן ניתנה ביום 24.6.13 (להלן: "ההחלטה הסופית"), הכל כפי שיפורט בהמשך.

   הערעור הוגש ביום 24.9.13 והמשיבות עותרות למחיקתו מחמת האיחור בהגשתו.

    

2. עניינו של ערעור זה בתביעה שהגישו התובעים, הם המערערים בהליך דנן ובעליהם של זכויות במקרקעין באזור דרום ראשון לציון, בראשית שנות ה-2000 לוועדה המקומית לתכנון ובניה ראשל"צ (להלן גם: "הוועדה המקומית" או "המשיבה 1") - בטענה כי ערך המקרקעין שלהם נפגע עקב אישור תכנית המתאר המחוזית תמ"מ 3/ 6/א' המוכרת כתכנית לכביש 431 (להלן: "התכנית"), וכי לטענתם הם זכאים לפיצוי לפי סעיף 197 לחוק.

    

3. תביעת הפיצויים שהגישו לוועדה המקומית לא נענתה, ולפיכך הגישו עררים לוועדה המחוזית לפי ס' 198(ד) לחוק (עררים מס' 463-458/04, 457-423/04, 112-97/03, 105-118/05, 170-173/05, 552/04, 538-541/04, 657/03, 642-643/03, 628-630/03 - ראו נספחים ו/1-ו/3 להודעת הערעור).

    

4. לעררים האמורים צורפו כמשיבות גם חברת נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (להלן: "נתיבי ישראל"), רשות הנמלים והרכבות – רכבת ישראל (להלן: "רכבת ישראל") וחברת החשמל לישראל (להלן: "חברת החשמל") – הן המשיבות 4-2, בהתאמה, להליך דנן – אשר לטענת העוררים רובצת עליהן החובה לפצות אותם, על פי התכנית, בגין חלקן בפגיעה שנגרמה למקרקעין.