החלטה 272-98

זו החלטה בבקשה להטיל על המשיבים 1 ו-2 אחריות אישית, לחובותיה והפסדיה של החברה בפירוק, "גלרד תעשיות (1992) בע"מ" (להלן: "גלרד"), וזאת מהיותם נושאי משרה בה, ומכוח הוראות סעיפים 373 ו-374לפקודת החברות.

הנפשות הפועלות והרקע להגשת הבקשה

1.עובר לפירוקה, עסקה גלרד בייצור ושיפוץ של מכונות בתחום תעשיית הפלסטיקה וניהלה את עסקיה באזור התעשייה בקיסריה.

2.מרבית המניות בגלרד (99.87%) הוחזקו על ידי חברת האם שלה, "גלרד בע"מ" (להלן: "חברת האם"), והשליטה בחברת האם הייתה בידיו של מר יעקב צור (להלן: "צור"), אשר שימש גם כמנהל ודירקטור בגלרד.

3.עקב קשיים כספיים אליהם נקלעה גלרד בשנת 1997, היא נזקקה לגיוס שותפים אשר ישקיעו בחברה מכספם, על מנת לחלצה מן המיצר אליה נקלעה, והיא עשתה מאמצים למצוא שותפים כאלו.

4.מאמציהם של גלרד וצור בעניין זה נשאו פרי וב-10.8.97 נחתם הסכם בין חברת האם ובעלי מניותיה לבין החברה "אלטנית פיתוח תעשיות בע"מ" (להלן: "אלטנית"), על פיו התחייבה אלטנית, בין היתר, להעמיד לגלרד ו/או לחברת האם הלוואה בסך של מיליון ₪, ובתמורה לכך הוקצו לה 51% ממניות חברת האם, וכך הפכה היא אף בעלת השליטה בגלרד (ההסכם יכונה להלן: "הסכם גלרד-אלטנית").

5.אלטנית הייתה חלק מקבוצת חברות שהיו בשליטתו של המשיב 2 (להלן: "הרדי"). בחברה זו החזיק הרדי 56% מן המניות, ובעל מניות נוסף בה היה המשיב 1 (להלן: "שיינין").

בין יתר החזקותיו בחברות שונות, הרדי היה בעל השליטה בחברת אלטן מערכות (א.ל.) בע"מ (להלן: "אלטן מערכות") אשר עסקה בייצור ומכירה של בריכות שחייה, ומפעלה היה באזור התעשייה בקרית גת.

כמו כן, היה הרדי בעל שליטה בחברה נוספת הקשורה לקבוצת חברות זו: "אלטן אינטרנשיונל בע"מ".

6.על פי הסכם גלרד-אלטנית, כל בעל מניות המחזיק 17% ממניות חברת האם יהיה זכאי למנות דירקטור אחד בחברה, ועוד הוסכם כי נציג אלטנית ישמש כיו"ר דירקטוריון החברה וכי ליו"ר הדירקטוריון יהיה, למעט בעניינים אשר צוינו במפורש בהסכם, קול מכריע במקרה של חילוקי דעות בישיבות הדירקטוריון של החברה.

7.הואיל ועל פי ההסכם הוקצו לאלטנית 51% ממניות חברת האם, היא הייתה זכאית למנות שלושה דירקטורים מטעמה, ואכן במהלך ספטמבר 1997 מונו הרדי, שיינין ונציג נוסף כמנהלים בחברת האם. נציגים אלו של אלטנית בדירקטוריון בחברת האם הצטרפו לצור, שהיה עד לאותה עת דירקטור יחיד בחברת האם.