הושיאר נ' מדינת ישראל המשרד לביטחון פנים

פסק דין

ביום 21.12014 החליטה המשיבה לבטל את רישיון הנשק של העותר כאשר עוד קודם לכן ביום 19.1.2014 התייצבו שוטרים בביתו והורו לו להעביר את הנשק לידי המשטרה. העותר פנה ביום 23.1.2014 בערר. המשיבה לא הגיבה לערר ולא ניתנה החלטה. ביום 7.4.2014 הוגשה העתירה שלפני שעניינה ערעור על החלטת המשיבה להתלות את רישיון הנשק של העותר וזאת בנימוק שנעשתה ללא כל הצדקה, מבלי שנערך שימוע ותוך התעלמות ממספר החלטות שיפוטיות קודמות בעניין נשקו של העותר.

ביום 19.5.2014 הגישה המשיבה, חלף תגובתה לעתירה, בקשה למחיקתה. היא ציינה כי ביום 12.5.2014 ניתנה החלטת הממונה בערר ובמסגרתה הוחלט להשיב לעותר את הרישיון לנשיאת כלי ירייה תוך ציון כי זה יינתן בתבחין "מגורים בישוב זכאי". נוכח החלטה זו טענה המשיבה כי יש למחוק את העתירה. באשר לעיתוי הגשת העתירה נטען כי "עוד בטרם ניתנה החלטה על הערר שהגיש העותר ומבלי שהעותר פנה למשיב כדי לברר בדבר הערר שהגיש, החליט העותר להגיש את העתירה דנן לבית המשפט" (סעיף 3 לבקשה).

בתגובת העותר לבקשה למחיקה הוא מציין כי חלף פרק זמן העולה על 45 יום ממועד הגשת הערר שבו לא ניתנה החלטה ולכן לא היה מנוס מהגשת עתירה. ההחלטה, השגויה לדעתו, התקבלה רק כתוצאה מהגשת העתירה ועל כן יש לזכותו בהוצאות משפט בגין הגשתה. עוד תוקף העותר את התבחין שהוסף לרישיון שעניינו "מגורים בישוב זכאי" והוא דורש השבת רישיון ללא מגבלות כפי שהיה ברשותו.

המשיבה השיבה לתגובה זו בחזרה על הטענה כי הגשת העתירה הייתה מוקדמת. בכל הנוגע לתבחין פירטה את עמדתה לפיה הרישיון הקודם היה בתבחין "משמר" ומבחינתה אין מניעה למתן רישיון בתבחין זה, שלדעתה יקשה על העותר מטעמים שפרטה.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לראות את העתירה כעתירה שמיצתה את עצמה וכפועל יוצא מכך למחוק אותה. משניתנה החלטה הרי שאין עוד מקום לעתירה וככל שלעותר טענות כלפי הרישיון שניתן עתה בעקבות ההחלטה מיום 12.5.2014 הרי שיש לתקוף החלטה זו בהליך המתאים. העתירה אינה מתייחסת להחלטה זו ואין מקום לבחון אותה במסגרתה. מכל מקום העותר ישקול את עמדתו נוכח הסכמתו של המשיב, כאמור בסעיף 10 לתגובתו של המשיב ושמורות לו טענותיו.

אשר לשאלת ההוצאות, מצאתי כי יש לזכות את העותר בהוצאות. הרשות המנהלית חבה במתן תשובה תוך פרק הזמן הקבוע בחוק. משזו לא השיבה הרי שהגשת העתירה הייתה מוצדקת ואין מקום לכך שהעותר לא יזכה בהוצאותיו. עם זאת, יש לתת את הדעת גם לשלב המוקדם יחסית שבו הסתיים בירור העתירה ובמכלול השיקולים מצאתי לחייב את המשיבה בהוצאות העותר בסכום של 3,500 ₪.

לסיכום, העתירה נמחקת. המשיב יישא בהוצאות העותר בסכום של 3,500 ₪.

ניתן היום, ה' סיוון תשע"ד, 03 יוני 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: