הורוביץ נ' ברכה ואח'

החלטה

בקשה לביטול פסק דין מ-23/7/12 המורה על מחיקת התביעה. אני דוחה את הבקשה.

התובע טוען כי נפגע בתאונת דרכים שארעה ב-15/6/01.

התובע הגיש תביעתו ב-5/6/08 – על סף ההתיישנות ממש – ולכל אורך הדרך התנהלו ההליכים באיטיות רבה, בין השאר בשל העובדה שהתובע נקלע להליכי פשיטת רגל (ראו החלטה מ-22/9/11).

מומחה רפואי מטעם בית-המשפט העריך כי לא נותרה לתובע נכות בגין התאונה.

ב-13/3/12 ניתנה החלטה על הגשת תצהירים וראיות ונקבעה ישיבת קדם משפט ליום 13/9/12.

החלטה זו ניתנה אמנם "בהעדר הצדדים" ולטענת התובע ובא כוחו לא הגיע לידיהם. אלא שהעובדות מלמדות אחרת שכן בא כוח התובע התייצב (באיחור) לישיבת תזכורת שנקבעה לאותו יום ובמהלך ישיבה זו הוא הופנה להחלטת התצהירים ובית המשפט אף הורה לו להפנות את ב"כ הנתבעת להחלטה זו (פרוטוקול מ-13/3/13).

ב-19/3/12 הוגשה בקשה מטעם הנתבעת ולפיה התובע נמנע מלהשלים הליכים מקדמיים. מבקשה זו עולה כי ב"כ הצדדים ערים להחלטת התצהירים ואף ניהלו שיחה טלפונית ב-15/3/12.

הבקשה הועברה לתגובת המבקש שלא הגיב. בעקבותיה הוגשה בקשה נוספת שגם אליה לא הגיב התובע ולבסוף הוגשה בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל אי קיום הליכים מקדמיים.

ב-22/7/12 ניתן פסק דין כדלקמן:

"הואיל והתובע לא הגיב לבקשות הנתבעים למחיקת כתב התביעה בשל אי קיום צווים שיפוטיים (החלטות מ-19/3/12 ו-12/6/12) וכן לא הגיש ראיותיו חרף החלטת בית-המשפט מ-13/3/12 אני נעתר לבקשות הנתבעת ומורה על מחיקת התביעה.

בנסיבות, הואיל ומדובר בתיק פלת"ד והתובע זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל, ומנגד העובדה שהנתבעים נשאו בעלות המומחה וממצאי חוות הדעת, אין צו להוצאות.

ככל שיגיש תביעה חדשה בגין אותה עילה תחייב חוות הדעת הנוכחית וכן יישא בהוצאות הנתבעים בסך 1,500 ₪.

ב-14/10/13, כשנה ושלושה חודשים לאחר מתן פסק הדין, כשנה וחצי לאחר שהיה עליו להגיש ראיות, וכשנה וחודש לאחר מועד ישיבת קדם המשפט, הגיש התובע בקשה לביטול פסק הדין בטענה כי החלטות בית-המשפט ופסק הדין עצמו לא הוצאו לבא-כוחו.

דין הבקשה להידחות.

מחמת הספק בלבד אני מוכן לקבל את טענת התובע כי לא היה ער להחלטות בית-המשפט מהימים 19/3/12 ו-12/6/12, וזאת למרות שבתיק בית-המשפט ישנם אישורי מסירה בפקס למשרד בא-הכוח.

עם זאת, גם אם לא ידע על החלטות אלו שעניינן בקשות הנתבעת להשלמת הליכים מקדמיים, עדיין אין כל ספק כי ידע על החלטת התצהירים מ-13/3/12 שקיומה נמסר לבא כוחו בדיון באולם. לפיכך היה על התובע להגיש ראיות ב-13/5/12 ולהתייצב לישיבת קדם המשפט שנקבעה ל-13/9/12. אלא שהתובע לא הגיש ראיות ולא התייצב לישיבת קדם המשפט, ודי בשני אלו כדי להצדיק מחיקת תביעתו בהתאם לתקנות. יתרה מכך, אין בפיו של התובע כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא טרח להתעניין בגורל תביעתו (משנת 2008) ולקדמה במשך למעלה משנה וחצי עד אוקטובר 2013.

התנהלות זו מצטרפת להתנהלות התובע לכל אורח חיי התיק ולמעשה עוד לפניו.

בנסיבות אלו אין מקום להורות על פתיחת התיק שהוגש בשנת 2008 ושניהולו התעכב שנים ארוכות. אעיר כי לטעמי אין זה סביר כי רק דיון מהותי בתאונה שארעה בשנת 2001 יתחיל רק בשנת 2014, בוודאי מקום בו מומחה מטעם בית-המשפט העריך שלא נותרה נכות.

נוכח כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה, ואציין כי אם גם הייתה מתקבלת היה מקום לחייב את התובע בהוצאות משמעותיות שדומה כי היו עולות כדי חלק ניכר מהפיצוי (ונזכיר כי בהתאם להחלטה מ-26/10/10 יידרש התובע לשאת בסופו של יום גם בהוצאות המומחה).