הורבין נ' ברביבאי

פסק דין

התובעת מגדירה את עצמה כאמנית בתחום הצילום, הגיעה עם הנתבע להסכם על פיו הוא מתחייב לייצג אותה באירופה לצורך הרחבת הפרסום שלה, ייצוגה בתערוכות בינלאומיות, שיווק העבודות שלה, ואף ניהול מו"מ בעסקאות אלו . התובעת טוענת כי עבור שירותיו של הנתבע היא שלמה לו על החשבון סכום של 5800 ₪ .

התובעת טוענת בכתב התביעה שלה, כי הנתבע לא קיים את התחייבויותיו, ומלבד, הצגת עבודות שלה בתערוכה שהתקיימה במונקו , לא עשה דבר, ואף התמונות שהוא הציג בשמה במונקו, חזרו קרועות, עם מסגרות שבורות, ולמעשה הוא גרם לה נזק במקום תועלת.

הנתבע משיב בכך, שהוא כרת עם התובעת חוזה השתדלות,וכל אשר היה מחויב על פי ההסכם לעשות, הוא לפרסם את התובעת, וכטענתה לייצגה באירועים בינלאומיים והוא אכן עשה כן .

בפתח עדותה של התובעת היא אכן מודה כי המדובר הוא בחוזה השתדלות , ועשיית מאמץ אך בלי להתחייב לתוצאות מעשיות בשטח . אך היא חזרה וטענה כי מלבד שיתוף עבודותיה בתערוכה במונקו, הוא לא עשה דבר, אלא אף גרם לה נזק.

לענין צפייה של צד לחוזה השתדלות , ראה ע"א 10094/07 - פלונית ואח' נ' בית החולים האנגלי אי.מ.מ.ס . תק-על 2010(4), 1717 ,עמ' 1720.

גם חכמינו לא התייחסו ללידת האדם כתהליך מובן מאליו. מצוות פרו ורבו היא המצווה הראשונה בתורה ובאופן חריג קדמה לה ברכה (בראשית א', כ"ב). היו שביארו את הצורך האמור בברכה - "יען כי אין זה בכוחו ובידו" (פירוש אבן עזר על אתר וכן פירוש הרמב"ן, שם). לכן, נקבע כי זוהי מצווה התנהגותית ולא תוצאתית - לאמור, של השתדלות (ראו הרב מ' פיינשטיין, אגרות משה, אבן העזר חלק ב' סימן יח' (ניו יורק 1973)). המשפט העברי הבין היטב כי תהליך הלידה מסוכן לא רק עבור הילוד כי אם גם עבור היולדת. יש שהסבירו כי בעטיה של מודעות זו, מוטלת מצוות פרו ורבו אך ורק על הגבר. האישה אינה מחויבת למצווה, אך היא רשאית לקיימהּ. לפי גישה זו, אין לצוות על אדם לעשות מעשה שבו טמונה סכנה לעושהו (ראו למשל פירוש משך חכמה, שחי במאה ה-20, לספר בראשית פרק ט', פסוק ז').

צד להסכם השתדלות זכאי לכך כי הצד השני להסכם יעשה מאמצים מרביים בנסיבות הענין להביא לתוצאה מסוימת אך אין הוא מחויב להביא בפועל לתוצאה המצופה . פרסומאי , העושה מאמצי שכנוע כלפי ציבור לקוחות מסוים לרכוש סחורה , אך אין הוא מחויב לגרום לכך שאותו ציבור שהוא מפרסם אליו גם יקנה את הסחורה .

אין מחלוקת בין הצדדים, וכאמור בכך פתחה התובעת את עדותה , שמדובר בהסכם השתדלות

ןאז נשאלת שהאלה אם התובעת הוכיחה את טענתה כי הנתבע לא קיים את חובתו להשתדל לפרסם את התובעת, ולגרום לשיתופה בתערוכות בינלאומיות ולהיכנס למו"מ .

התובעת לא ידעה להשיב על השאלה אם היא יודעת מה הנתבע עשה ומה לא עשה .

לעומתה הנתבע , הציג מספר מסמכים על עבודות ופעולות שהוא עשה והן מתועדות במסמכים .

תשובתה של התובעת היתה שהוא לא נכנס ולא ניהל כל מו"מ בענין שיווק העבודות שלה .

אכן התובעת יודעת אם הנתבע מכר מעבודותיה או שיתף אותן בתערוכות אם לאו , היא אינה יודעת מה הוא עשה ומה לא עשה כדי להביא לתוצאה המקווה .

העובדה כי הנתבע לא נכנס למו"מ על שיווק עבודות או שיתוף בתערוכות, אינה נזקפת באופן אוטומטי כנגדו , לאמור שהוא לא הביא לתוצאה המקווה . התובעת על מנת לזכות בתביעתה צריכה להוכיח כי הנתבע לא עשה דבר על מנת להביא לתוצאה המקווה .

כניסה למו"מ למכירת עבודות, באה רק בעקבות כך שמי שהוא מתעניין בעבודותיה של התובעת, ומבקש לרכוש אותן ואז נכנסים למו"מ. אם אין דרישה , אין גם מו"מ .

התובעת לא הצליחה להוכיח את תביעתה , ולשאלה המרכזית אם היא יודעת מה התובע עשה ומה לא עשה עם מנת לקיים את התחייבותו, ענתה התובעת "לא יודעת "

טענתה כי הוא לא נכנס למו"מ בשמה לשום עסקה , אינה מהווה הפרת הסכם, כי כאמור מו"מ הוא השגת תוצאה מסוימת , מה שאין הסכם ההשתדלות ביניהם מחייב.

התביעה נדחית .

ניתן היום, כ"ה אב תשע"א, 25 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.