הוראת צו סגירה לאלתר לעסק גריסת חומרי בניין והנחייה להתלונן נגד ראש העיר בשל התנכלות

בפני ערעור על החלטת בית משפט לענינים מקומיים בקריות, כב' השופט דאוד מאזן, בתיק רע"ס 504-07-08 אשר דחה בקשה של המערערים לעכב ביצועו של צו סגירה שהוצא עוד ביום  31/8/08 ע"י כב' השופט מרדכי ארגמן, שהרשיע את המערערים בעבירה של ניהול עסק ללא רשיון והורה על סגירת העסק עד ליום 15/12/08.

המערערת 1 היא חברה המנהלת עסק של גריסת חומר בניין. המערערים 2-3 הם מנהליה. העסק מצוי בתחומי הרשות המקומית של עירית קירת אתא. יצוין כי העסק הנ"ל אמור לעבור למקום אחר אלא שהועדה המקומית לתכנון ובניה טרם אשרה את העברתו לאתר החדש מטעמים אלו ואחרים שעניינם אי מילוי תנאים (ולכך עוד אתיחס בהמשך).

ביום 1/6/08 הוציא ראש עירית קרית אתא צו סגירה מנהלי לעסקם שלצהמערערים. בהמשך הוגש כתב אישום בעבירה של ניהול עסק ללא רשיון. המערערים הורשעו על פי הודאתם (לאחר תיקון בעובדות סעיף 8 לכתב האישום)  וביום  31/8/08 נגזר דינם. בית המשפט הורה, בין היתר, על סגירת העסק במקום בו הוא פועל. עם זאת וכדי לאפשר את העברת העסק למקומו החדש עוכב ביצוע צו הסגירה עד ליום 15/12/09.  בהמשך הוגשה בקשה להארכת מועד לביצוע צו הסגירה וזו נדחתה. מכאן הערעור שבפני.

החלטתי לקבל חלקית את הערעור, אם כי סבור אני שהמערערים פעלו שלא כדין ולמעשה היה בהתנהגותם משום פעולה המפרה את רוח החלטתו של בית המשפט אשר עיכב  את ביצוע צו הסגירה כדי לקדם את פינוי העסק ממיקומו הנוכחי לאתר חדש. אבהיר להלן.

הכלל אשר מנחה את בית המשפט בבואו לבחון בקשה לסגירת עסק הפועל ללא רשיון הוא כי עסק שפעילותו בלתי חוקית צריך להיסגר לאלתר. אין מקום לאפשר תופעה של עסקים הפועלים ללא רשיון ופונים לקבלת רשיון עסק רק לאחר קביעת עובדות בשטח. עמד על כך בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין בענייני תכנון ובניה ורישוי עסקים והתריע בפני התופעה, שתחת מעטה של הארכת ההליכים השיפוטיים ניתנת בפועל לגיטימציה להנצחת הפעילות הבלתי חוקית. צוין בשורה של פסקי דין שיש למגר תופעה זו ולהקפיד באכיפת החוק באופן שבו לא ישמשו ההליכים המתמשכים ככלי להנצחת הפעילות הבלתי חוקית בשטח. בית המשפט העליון הבהיר כי תופעה זו של הנצחת בניה בלתי חוקית,  שימוש חורג בקרקע והפעלת עסקים ללא רישוי לאורך זמן בדרך של הארכת מועדים לביצועם של צווים שיפוטיים, מערערת את בסיס קיומם של מוסדות האכיפה ואת עצם שלטון החוק. ראה:

ע"פ 6720/06, דהרי ואח' נ. מדינת ישראל ואח', (2006) ;

בג"צ 6309/06, מושב הודיה - אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות ואח' נ. מנהל מקרקעי ישראל ואח', (2006) ;

בג"צ 8379/06, ח"כ רוברט איליטוב ואח' נ. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז ואח',(2006).

יצוין כי פסקי הדין הנ"ל ניתנו בשאלות שונות שעניינן אכיפת חוקי תכנון ובניה, ואולם בכל פסקי הדין חזר בית המשפט העליון והבהיר שאין לאפשר המשך תופעה לפיה משמשים הליכים שיפוטיים שונים לעיכוב ביצוע של צויים שיפוטיים ומנציחים בפועל את עבירת הבניה והפעלת עסקים ללא היתר, בקרקע חקלאית, וללא רשיון עסק. זה גם המצב בנוגע לעסקם שך המערערים (הגם שאין מדובר בעבירת בניה אלא בעבירה של ניהול עסק ללא רשיון בקרקע  שיעודה חקלאי).

בהתאם, ומאחר והעסק פעל ללא רשיון, וגם היום אין לו רשיון לפעול במיקומו הנוכחי, ממילא היה על גורמי האכיפה להורות על סגירת העסק מוקדם ככל שניתן.

אלא שכעת, ועקב אי הקפדה על אכיפת החוק, נוצרו עובדות בשטח. באתר בו פועל העסק נשוא הערעור שבפני רוכזו, לדברי ב"כ המערערים, 70,000 טון חומר בניה לגריסה. סגירת העסק לאלתר משמעה הנצחת קיומן של ערימות פסולת הבניה במקום. בכך יהיה כדי ליצור, כתוצאה מאכיפת הצו בצורה דווקנית, מפגע סביבתי.  את צו הסגירה יש לבצע באופן שיסלק את המפגע מהמקום בו הוא נמצא כעת. אחרת, יאכף צו הסגירה ואולם הנזק הסביבתי יהיה בלתי ניתן לתיקון. לא לכך כיוון בית המשפט אשר הורה על סגירתו של העסק.

לענין זה ראוי לציין כי המערערים ניצלו לרעה את הארכה שנתן להם בית משפט השלום לסגירת העסק. מפסק דינו של בית משפט קמא מיום 31/8/08 עולה כי המערערים קיבלו ארכה כדי להעביר את העסק למיקומו המיועד. במועד הדיון בבית משפט השלום, ועל פי טיעוני ב"כ המערערים בבית משפט השלום, היו באתר 40,000 טון של פסולת חומר בניה לגריסה. כעת, וכך על פי טיעוני ב"כ המערערים, יש באתר 70,000 טון של פסולת בניה המיועדת לגריסה. מכאן שהארכה שניתנה למערערים לא נוצלה לפינוי העסק אלא בפועל נוצלה להכפלת כמות הפסולת שבאתר.  התנהגות זו מהווה, לכאורה, הפרה של תכלית הארכה שניתנה להם ע"י בית משפט השלום ויתכן שאף גובלת בביצוע עבירה נוספת, באופן המצדיק חקירה ואולי אף הגשת כתב אישום נפרד.

עם זאת, ולעת הזו, על בית המשפט ליתן צו שמהצד האחד יבטיח את סגירת העסק, ברוח המדיניות שאוזכרה לעיל, ומהצד השני יאפשר את סילוק המטרד של פסולת הבניה מהאתר בו מרוכזות ערמות הפסולת כיום.  צו של סגירת העסק כעת, ללא מתן הוראות לעניין סילוק ערימות הפסולת, יהווה בפועל הנצחת המטרד בשטח. לא לכך כיוון המחוקק ולא לכך כיוון בית המשפט אשר הורה במקור על סגירת העסק באופן שבו לא רק יחדול לפעול אלא יסולק המטרד שנוצר תוך הפרת החוק מהמקום בו הוא שוהה כעת.

בנוסף לצורך לאפשר פינוי של האתר סבור אני כי יש מקום ליתן את הארכה המוגבלת למערערים כדי שיוכלו גם למצות הליכים מנהליים בעניין הסדרת הרישוי למקום המיועד לקליטת העסק. סבור אני כי ככל שיש למערערים טענות כי הסדרת הרישוי מעוכבת ע"י הועדה המקומית לתכנון ובניה מטעמים פסולים (כעולה מטיעוניהם בפני), היה עליהם למצות הליכים מנהליים עוד קודם להליך שבפני ואם לא עשו כן עד היום כי אז עליהם לפעול בפרק הזמן שנקצב.

עוד אעיר כי אם סבורים הם כי יש אמת בטענתם כי ראש העיר מתנכל להם על רקע תמיכתם במתמודד אחר בבחירות לראשות העיר, כי אז ראוי שיפנו בתלונה התאימה לגורמי אכיפת החוק, זאת מאחר ולכאורה מדובר בעבירה.

סעיף 88 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965, שעניינו עבירות של שחיתות ואיום, קובע כדלקמן:

 "(1)   הנותן או המציע שוחד על מנת להשפיע על בוחר להצביע או להימנע מהצביע בכלל או בעד רשימת מועמדים מסויימת;
(2)   המקבל או המסכים לקבל שוחד, לעצמו או לאדם אחר, כדי שיצביע או יימנע מהצביע בכלל או בעד רשימת מועמדים מסויימת;