הופ נ' פרידמן(פורמלי) ואח'

פסק דין

התובעת ילידת 1935, טוענת כי נפגעה בתאונת דרכים מיום 13.08.08 עת נפלה בירידתה מאוטובוס שהיה נהוג במועדי התאונה בידי הנתבע 1, ושהיה מבוטח אצל הנתבעת 2, על פי פוליסה לביטוח חובה.

כתוצאה מהתאונה התובעת נפגעה במרפק וירך שמאל. כעבור מספר ימים - ביום 17.08.08 - התובעת פנתה לקבלת טיפול בקופ"ח ואובחנה אצלה המטומה גדולה ורגישה וחתך שטחי עם רגישות עזה באזור האגן ופרק ירך שמאל. ביום 26.08.08 התובעת התלוננה על כאב וצליעה בירך שמאל וכאב במפרק שמאל. לאחר מכן, התובעת המשיכה להתלונן על כאבים וצליעה בירך שמאל עד שביום 02.06.09 הופנתה לטיפולי פיזיותרפיה.

מטעם בית המשפט מונה מומחה רפואי, ד"ר מרדכי קליגמן, אשר בדק את התובעת ביום 08.01.11 וקבע, כי עקב התאונה לא נותרה לתובעת נכות צמיתה, אם כי נגרמו לה נכויות זמניות כדלקמן: 100% מיום 13.08.08 ועד 01.11.08, 50% מיום 01.11.08 ועד 01.01.09, 20% מיום 01.01.09 ועד 01.02.09. מיום 01.02.09 ועד יום 04.05.10 (מועד בו נפגעה התובעת בתאונה אחרת) לתובעת לא נותרה נכות צמיתה כלשהי.

ד"ר קליגמן ציין כי אמנם התובעת סובלת מנכות אורטופדית בשיעור 20%, אך נכות זו נובעת מהתאונה המאוחרת יותר לתאונת הדרכים נשוא התביעה, שבה נפגעה התובעת וסבלה משבר בצוואר עצם הפמור משמאל.

התובעת ביקשה לחייב את הנתבעים לפצותה בגין נזקיה כדלקמן: פיצוי מקסימאלי ללא ניכוי גיל עבור כאב וסבל, סך של 13,250 ₪ עבור עזרת צד ג' בתקופות הנכויות הזמניות שנקבעו על ידי המומחה מטעם בית המשפט, סך של 6,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות, וכן הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד.

התובעת טענה, כי חרף החלטת בית המשפט מיום 09.01.11, ומשנקבעו לתובעת אחוזי נכות זמניות, אזי אין מקום להורות על קיזוז שכרו של המומחה מהפיצוי שייפסק לתובעת.

הנתבעים כפרו בנסיבות התאונה, וטענו כי התובעת נפלה במדרכה, לאחר שסיימה את ירידתה מהאוטובוס ולאחר שהאוטובוס החל בנסיעתו. לטענתם, הנתבע 1 (נהג האוטובוס) הבחין בתובעת נופלת במדרכה ללא כל קשר לאוטובוס. הנתבעים הגישו קטעים מדו"ח חקירה שבוצעה ותמונות להדגמת מקרה של ירידה מאוטובוס, וטענו, כי התאונה כפי שמתוארת בכתב התביעה, לפיו, בזמן ירידת התובעת מהאוטובוס הדלת נסגרה עליה והיא עפה החוצה, אינה יכולה להתרחש, שכן על פי הדגמה שבוצעה, סגירת הדלת תוך כדי ירידה מהאוטובוס יש בה כדי להפיל את הנוסע לתוך האוטובוס ולא מחוצה לו.

לחילופין בלבד, הנתבעים טענו, כי פגיעתה של התובעת מהתאונה אינה מצדיקה פסיקת פיצוי מקסימאלי בגין כאב וסבל. התובעת לא הוכיחה כי נזקקה לעזרת צד ג' כלשהי. מדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה, ובהעדר הוכחה אין לפסוק לתובעת פיצוי כלשהו בגין עזרת צד ג'. פגיעתה מהתאונה הייתה קלה ולא חייבה עזרת צד ג' מעבר לעזרה הרגילה שהתובעת הייתה זקוקה לה בגילה. באשר להוצאות הרפואיות הנטענות, הן מכוסות על ידי קופת החולים. הנתבעים ביקשו לקזז את שכרו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, וזאת משלא נקבעה לתובעת נכות צמיתה עקב התאונה, והכל בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 09.01.11. הנתבעים טענו, כי נזקי התובעת למעשה, נבלעים בסכום ששולם למומחה בית המשפט (4,800 ₪).

הצדדים הסמיכוני לפסוק לפי סעיף 4 (ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הנני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 9,000 ₪ בצירוף סך של 1,485 ₪ בגין הוצאות משפט (כולל החזר אגרה).

הנתבעים פטורים מתשלום יתרת האגרה בתיק.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"א, 04 מאי 2011, בהעדר הצדדים.