הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - צפון חיפה נ' סעאדה ואח'

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד רן עמיאל

ב"כ הנאשמים – עו"ד אבו חוסיין

נאשמים 1, 2 ו-3 בעצמם

נאשם 3 מטעם נאשמת 4

פרוטוקול

החלטה

1.כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות שונות בניגוד לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965 ותקנות התכנון והבנייה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז – 1967.

2.על פי כתב האישום, הנאשמים הם הבעלים והמחזיקים במקרקעין הידועים כחלקה 46 בגוש 20426 המצויים באום אל פחם (להלן: "המקרקעין"). על המקרקעין חלה תוכנית ענ/424 הקובעת את ייעודם החקלאי של המקרקעין.

ביום 5.11.07 התגלה כי נאשמים 1 ו-2 ביצעו עבודות טעונות היתר במקרקעין, ללא היתר, בכך שביצעו חציבה בשטח של כ-300 מ"ר.

בהמשך ניתן צו הפסקה שיפוטי וצו למניעת פעולות ע"י בית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה, המורה לנאשם 1 להפסיק כל עבודת בנייה, פיתוח, חפירה, הכשרת הקרקע ו/או שימוש במקרקעין.

ביום 22.1.08 התגלה, כי נאשמים 1 ו-2 ממשיכים בביצוע העבודות ובשימוש במקרקעין ללא היתר. כן נתגלה, כי בנוסף לחציבה בוצעה גם הכשרת קרקע בשטח של כ-1000 מ"ר.

בהמשך, במועדים שונים בחודשים אפריל, מאי ויוני 2008, התגלה כי חרף צו ההפסקה השיפוטי מוסיפים הנאשמים לבצע במקרקעין עבודות בנייה טעונות היתר ועושים שימוש במקרקעין ללא היתר, לצורך הקמת מתחם מסחרי, ע"י הנחת קורות, יציקת רצפת בטון, יציקת עמודים מעל הרצפה ובניית קיר בלוקים.

ביום 12.5.08 ניתן לנאשמים היתר ע"י הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לבניית קיר תומך למניעת גלישת קרקע ודרדרת.

ביום 14.9.08 ניתן, ביחס לנאשמים 1 ו-2, צו הריסה שיפוטי לכל מה שנבנה על המקרקעין ללא היתר, עקב הפרת צו ההפסקה השיפוטי. בהמשך התגלה, כי למרות הצווים הנאשמים מוסיפים לבצע במקרקעין עבודות בנייה טעונות היתר ועושים בהם שימוש ללא היתר. עבודות הבנייה כללו מבנה שלד, קירוי חלק מהמבנה ע"י פחי איסכורית, בניית גגון וכיסוי פחי איסכורית, וסגירת חלק מהמבנה ע"י תריסים חשמליים. חלק מהמבנה הושכר לאחר לצורך חנות לממכר ירקות ופירות.

ביום 1.7.09 ביצעה המאשימה את צו ההריסה השיפוטי ונהרסה הבנייה שנבנתה ללא היתר, אך כעבור ימים ספורים, ביום 5.7.09, התגלה, כי הנאשמים חידשו את הבנייה על המקרקעין ועשו שימוש במקרקעין ללא היתר כדין, ע"י יציקת רצפת בטון, הקמת סככה וקירות בלוקים.

לאחר השלמת הבנייה שוב הושכר חלק מהמבנה לאותו אחר לצורך שימוש בו כחנות.

3.לטענת הנאשמים, יש להורות על ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, שכן הנאשמים קיבלו היתר בנייה ביחס לפעולות החציבה והקמת קיר מגן.

נטען, כי המאשימה ביצעה את הריסת המבנה ומאוחר יותר אף הרסה את המבנה החלופי שנבנה במקום לאחר ההריסה הראשונה.

בחודש ספטמבר 2009 הגישה המאשימה תביעה אזרחית בה עתרה לחייב את נאשמים 1 ו-2 לשלם לה סכום של 760,496 ₪ בגין הוצאותיה.

מאז נהרס המבנה עומדים המקרקעין כאבן שאין לה הופכין והנאשמים ובני משפחתם אינם יכולים לנצל את קניינם.