הוכמן נ' ביסמוט

פסק דין

הנתבעת הייתה מזכירה בחברה שהתובע הוא בעליה ומנהלה, החל מ- 16/5/07 ועד סוף מרץ 2009.

במרץ 2008 ביקשה הנתבעת מהתובע הלוואה לצורך רכישת רכב. התובע הלווה לה 5000 ₪, שעל פי ההסדר ביניהם יוחזרו במספר תשלומים, ובנוסף לכך אף עזר לה לבחון כלי רכב ולהחליט איזה מהם לקנות.

במאי 2007 החזירה הנתבעת לתובע 1000 ₪, וביולי 2007 החזירה 1500 ₪.

הנתבעת אמרה לתובע במעמד התשלום בחודש יולי, כי על פי זיכרונה החזירה לו את כל הכסף, אך התובע טען כי לא כל הכסף הוחזר, דהיינו, נותר חוב של 2500 ₪.

הנתבעת שעדיין עבדה בשירותו של התובע, חזרה אליו שוב בעניין החזר ההלוואה וטענה כי יתכן שאינה זוכרת טוב, וגם איננה רוצה ליצור משקעים איתו, ונתנה לו שיק דחוי לשבועיים על סך 2500 ₪, אך בחלוף עוד ימים ספורים שוב חזרה אליו וביקשה שיחזיר לה את השיק, לאחר שהתייעצה עם הוריה.

התובע החזיר לה את השיק והגיש תביעה זו על סך 2500 ₪.

קודם להגשת התביעה כאשר החזיר לה את השיק, ניסה התובע להגיע עם הנתבעת להסכמה כי תשלם את מחצית סכום החוב, אך הנתבעת סירבה, ובסוף מרץ 2009 פוטרה ע"י התובע.

עד הנה העובדות כמעט כולן מוסכמות, אך הנתבעת טוענת כי את התשלום הראשון על חשבון החוב בסך 2500 ₪, שילמה לתובע כבר ב- 14/4/07 והיא מציגה דף חשבון לפיו משכה מבנקט במועד זה 2600 ₪, שהוא לטענתה סכום חריג למשיכה במזומן שכן סכומים כאלה היא נוהגת להוציא בשיק.

עוד היא טוענת כי התובע דרש ממנה להחזיר לו את ההלוואה כולה במזומן, כפי שנתן לה כסף במזומן, אך אין בפיה הסבר כיצד הסכים לקבל את השיק על סך 2500 ₪.

התובע מעיד כי בחודש אפריל, כלומר חודש לאחר מתן ההלוואה, לא קיבל מהנתבעת לא 2500 ₪ ולא כל סכום אחר, שכן באותו חודש, התחתנה אחותה של הנתבעת באופן שהיו לה הוצאות ולכן החזירה את התשלום הראשון רק חודש לאחר מכן.

הנתבעת טוענת כי היא החזירה את החוב בתשלומים עוקבים החל מאפריל, מיד לאחר שקיבלה משכורת, אך אין בפיה הסבר מדוע שילמה את התשלום האחרון בחודש יולי ולא בחודש יוני.

הנתבעת כאמור מודה בקיומה של הלוואה ועליה חובת ההוכחה כי החזירה אותה במלואה, בבחינת הודאה והדחה, והנני קובעת כי היא לא עמדה בחובתה זו, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 2500 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מאוגוסט 2008 ועד ליום הפירעון, ועוד 100 ₪ הוצאות בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום הפירעון.

ניתן היום, י"ח טבת תש"ע, 04 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.