הוכחת חזקה על רכב שעבר עבירת חניה

1.           בפני ביהמ"ש בקשה לביטול דרישת חוב בקשר לדו"ח חניה 971994-6-7-876-7

 מיום 22.2.05.

2.         לטענת המבקש, עו"ד ראובן נתאי, הגיש הודעה למאשימה כבר ביום 28.6.05 (ר' סע' 10 לתגובת המאשימה). בהודעה לקח על עצמו עו"ד נתאי אחריות לחניית רכבו.

3.         לטענת המאשימה, לא מדובר בבקשתו של בעל הרכב להישפט. לכן, ביום 31.7.05 ביקשה המאשימה פרטים נוספים בנוגע לקשר של עו"ד נתאי לרכב.

4.         בדיון מיום 17.4.12 הסתמכה ב"כ המאשימה על סע' 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב- 1982 (להלן: החסד"פ"), המפנה לתקנה 42 לתקנות חסד"פ המפנות לטופס 8א' בתוספת כדרך הבלעדית והיחודית להגשת בקשה להשפט.

5.         עו"ד נתאי טענן כי אין להסתמך על הטופס כדרך בלעדית להגשת בקשה להישפט. יתירה מכך, עצם הודעתו חייבה את המאשימה להסב הדו"ח על שמו וכל בקשה מצד בעל הרכב להסבת הדוח, הינה מיותרת.

6.         מתגובת המאשימה עולה כי עיקר הטענה הינה כי על בעל הרכב היה להגיש את ההודעה להישפט או להסבת הדו"ח. העדר תגובה מצד המבקש גרם לקביעת תשלום הקנס ולכן על הבקשה היום להארכת מועד להגשת בקשה להישפט להידחות וזאת מאחר ואין עילה להארכת המועד נוכח התעלמות ממכתבו של עו"ד נתאי בתגובת המאשימה.

בפני כבוד השופט פאול שטרק

                                                תיק מס':  2012 / 391

                                    תאריך   :2012/04/ 24

7.        בדיון עמדה ב"כ המאשימה על טענה טכנית כי אין במכתבו של עו"ד נתאי כדי להוות בקשה להישפט בהתאם לטופס 8א' לתוספת לתקנות חסד"פ.

האמנם כן?

8.        דין עמדת המאשימה להידחות וזאת מאחר ועל פניו אין הטופס תואם את מטרת הבקשה להשפט בתיק חניה. הבקשה מיועדת למשטרת ישראל  וזאת משום שכאשר בברירת קנס יש לפנות למאשימה אשר במקרה דנן הינה עירית ירושלים. יחד עם זאת, יש לבחון את מכתבו של עו"ד נתאי ולקבוע  האם הינו מהווה בקשה להשפט. יוער כי המכתב מיום 28.6.05 אינו נמצא בידי מי מהצדדים.

9.        נשאלת השאלה המורכבת והיא - האם היה על המבקש להגיש את הבקשה או האם בקשת עו"ד נתאי מחייבת את המאשימה להסב את הדוח על שמו?

10.       סע' 27ב' לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961:

"27ב. (א) נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן - המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

(ב) הוכיח בעל הרכב למי מסר את החזקה ברכב, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על המחזיק.

(ג) הוכיח המחזיק כי מסר את החזקה ברכב לאדם אחר, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על אותו אדם. "

בסע' 27ב(א) נקבעה הדרך לסתירת החזקה בכך שיוכח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב. האם המאשימה היא זו הקובעת את דרך סתירת החזקה?

11.       במקרה דנן, בפני המאשימה הובאה ראיה באמצעות הודעת עו"ד נתאי כי הוא זה ששלט ברכב בעת ביצוע העבירה. האם דרישת המאשימה לפרטים נוספים מותרת?

בפני כבוד השופט פאול שטרק

                                                תיק מס':  2012 / 391

                                    תאריך   :2012/04/ 24

12.       אין סע' 27ב(א) קובע את הדרך לסתירת החזקה למעט הוכחה מצד בעל הרכב כי אחר הוא זה אשר שלט ברכב.

13.       יתכן מצב שבעל הרכב לא ידע אודות קיום הדו"ח אשר התקבל לידי הנהג ע"י המצאתו לאותו נהג. הנהג מחליט לא להטריח את בעל הרכב בענין ומחליט לטפל בענין בעצמו. יתכן שהנהג פועל כדי לחסוך לבעל הרכב טרחה או לחסוך לעצמו עגמת נפש בכך שעל אותו נהג להסביר מדוע הפך להיות עבריין בעת ששלט ברכב.