הובלות נ' מדינת ישראל

החלטה

1. המדובר בבקשה לביטול איסור שימוש ברכב.

 2. הסמכות להורות על השבתת רכב הינה של קצין משטרה. סע' 57 א (א) 2 לפקודת התעבורה

מסמיך קצין משטרה לאסור שימוש ברכב שנעברה בו עבירה מן העבירות המפורטות בחלק א'

לתוספת השביעית בפקודה לתקופה של 30 ימים , אם יש לו יסוד להניח כי יוגש כתב אישום כנגד

הנהג.

3. עיון בטופס השימוע שנערך למבקש מראה כי לא ניתן לדעת על ידי מי נערך השימוע , והפרטים

של מי שערך את השימוע אינם רשומים.

 4. המבקש טען במסגרת בקשתו כי השימוע נערך לו על ידי בוחן ולא על ידי קצין משטרה , אך הוא אינו תומך טיעון זה בתצהיר , ואף לא העיד בעניין זה עדים רלבנטיים במהלך הדיון.

5. מנגד טוענת המשיבה כי השימוע נערך על ידי קצין משטרה , וזאת על יסוד בירור טלפוני שערכה במהלך הדיון עם רכז היחידה לפיו נמסר לה כי השימוע נערך על ידי פקד קובי מרקוביץ. אך גם זאת מבלי שהיא מביאה את קצין המשטרה או עד אחר לדיון.

 6.כאשר שימוע נערך שלא על ידי קצין משטרה יש בכך כדי להביא למסקנה כי הופרו כללי המשפט המנהלי , וההחלטה נעשתה שלא כדין. עם זאת , עצם העובדה שהחתימה על גבי טופס השימוע אינה ברורה או שפרטי הקצין לא מולאו כנדרש , אין בה כשלעצמה כדי להביא לביטול ההחלטה.

 7. הנטל להראות כי קיים פגם במעשה המנהלי מוטל על המבקש , ועל כן היה עליו להביא בהקשר

זה עדים רלבנטיים , במיוחד שעה שהמשיבה מסרה את פרטי הקצין במהלך הדיון , וניתן היה

מיד לאחר מכן לבקש לזמנו לעדות ( ראו : דבריו של השופט ברק בבש"פ 2296/02 , ליפשיץ נ'

מ"י , 20.5.92).

8. בנסיבות המקרה המבקש לא עמד בנטל המוטל על כתפיו , ועל כן טענתו המקדמית נדחית.

9. כאמור בטיעוני המשיבה , תנאי מקדמי לדיון בבקשה לגופה הינו אחסנת הרכב כאמור בהחלטת איסור השימוש. טענה זו מקובלת עלי.

10. היות והמבקש לא איחסן את הרכב , אינני מוצאת מקום לדון בבקשה לגופו של עניין.