הדר נ' רפאלי

החלטה

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ברחובות מיום 28.10.12 בתיק ת"ק 18088-05-12 (כב' השופט בדימוס ג. ברק), אשר דחה את תביעת של המבקשת נגד המשיב ללא צו להוצאות.

2.כאמור בפסק הדין, המבקשת הגישה נגד המשיב תביעה ע"ס 4,000 ₪ בגין אשפה שהשליך המשיב, לטענתה, בחצריה.

לאחר בדיקה יסודית, ובפסק דין מנומק היטב, דחה בית המשפט קמא את טענות המבקשת אחת לאחת.

נקבע, כי המבקשת לא הוכיחה את תביעתה: לא הוכח כי הינה בעלת זכויות במגרש, היא עצמה לא ראתה מעולם את המשיב משליך אשפה, ומדבריה עולה כי גם אחרים משליכים פסולת במקום. נתגלו סתירות בעדותה, ונטענה לכל היותר הוצאה כספית בגין סילוק הפסולת בסך 700 ₪, בעוד התביעה הוגשה ע"ס 4,000 ₪, והכל מבלי שהומצא אישור כלשהו על תשלום הסך הנטען או על כל תשלום אחר.

עוד נקבע כי עדותו של העד מטעם המבקשת, מר קהא, מעוררת ספק בשל היותה מגמתית לאור מעורבות היתר מטעמו, ולאור העובדה כי הוא שהשכיר למשיב את הדירה הנמצאת בשכנות למגרש הנטען ע"י המבקשת כשייך לה (או להוריה המנוחים).

כאן יש לציין כי מר קהא התלווה למבקשת גם בדיון לפני וביקש אף לייצגה (התנהגות דומה מתוארת בפסק הדין, בסע' 3(ד) (ד)).

3.תמצית טענות המבקשת-

חלק מטענות המבקשת בבקשה שבפני, מוטב היה אילו לא היו נטענות כלל. כך למשל, האמור בסע' 1,5,13 לבקשה.

עוד נטען כי שגה בית המשפט בכך שבדק את עניין בעלותה של המבקשת במקרקעין, שעה שעל בית משפט לתביעות קטנות לקצר בהליכים והוא רשאי לסטות מדיני הראיות; שגה בימ"ש בקביעתו כי התביעה הוגשה בסכום מופרז; שגה בימ"ש בקביעתו כי עדותו של העד מטעם המבקשת היא מגמתית, בעודו מקבל את טענות המשיב כ"תורה מסיני"; שגה בימ"ש שלא אפשר למבקשת להציג הקלטה של המשיב המודה בהשלכת הפסולת. לסיום נטען כי "כבוד השופט אינו אומר אמת" (סע' 13 לבקשה).

4.דין הבקשה להידחות.

כאמור, הבקשה מנוסחת בדרך שאינה ראויה, אינה מכבדת את המבקשת עצמה, ומן הראוי היה שתדחה על הסף.

5.לגופו של עניין-

כידוע, מטרת הקמתו של בית משפט לתביעות קטנות הינה לאפשר דיון יעיל, קצר ופשוט בתביעות שעלותן הכספית נמוכה ותכלית זו מנחה גם את ערכאת הערעור בבואה לשקול מתן רשות ערעור על פסק הדין (רע"א 5711/08 פרטוק נ' סול תורג'מן בע"מ (מיום 17.03.09)).

על כן התערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות מצומצמת מאד. התערבות כזאת תבוא רק במקום בו עולה שאלה משפטית חשובה או כאשר מדובר בעניין עקרוני (א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית) עמ' 826).

העניין שלפני אינו נמנה עם החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור.

פסק הדין נושא הבקשה שלפני נסמך, רובו ככולו, על קביעות שעניינן עובדות ומהימנות, והלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאי הערכאה הדיונית אשר התרשמה מהעדים באופן בלתי אמצעי (ע"א 2254/09 צ.נ בנייני איכות בנתניה בע"מ נ' עו"ד גונן קסטנבאום, מיום 03.01.11).

בנסיבות העניין שבפני לא מצאתי כי יש מקום להתערב בממצאיו של בית משפט קמא. אמנם, כפי שקבע בית המשפט המבקשת סתרה את טענותיה שלה בדבר המועד בו נודע לה כי המשיב הוא זה המשליך את הפסולת בחצרה. כך גם כפי שקבע בית משפט קמא לא ברור על סמך מה נתבעו מהמשיב 4,000 ₪, בשעה שאין למבקשת כל ראיה לעניין ההוצאות שנגרמו לה. כך אין להתערב בממצא לפיו העד מטעם המבקשת הינו עד מגמתי ונוגע בדבר.

לכך יש להוסיף כי גם בדיון שבפני אישרה המבקשת כי המגרש שייך למספר יורשים, היא עצמה אינה מכירה כלל את המשיב, אינה יודעת מי זורק את הפסולת, והיא מעולם לא ראתה את המשיב זורק את הפסולת במגרש המדובר. כמו כן הודתה כי אין לה קבלות להוכחת הנזקים שנגרמו לה (פרוקטוקול מיום 12.02.13, עמ' 1).

6.התוצאה היא כי הבקשה נדחית.