הגליל תעשיות ר.ס. בע"מ נ' ליש הנדסה בע"מ

פסק דין

בפניי שתי תביעות שהדיון בהן אוחד בהחלטתו של כב' הנשיא רקם, זאת על פי בקשתם המוסכמת של הצדדים.

הראשונה, תביעה בסדר דין מהיר לתשלום 5,138 ₪, בגין חוב אשר נותר, לטענת התובעת, הגליל תעשיות בע"מ (להלן: "הגליל"), בעקבות סחורה אשר נרכשה ממנה על ידי הנתבעת, ליש הנדסה בע"מ (להלן: "ליש"). ליש עוסקת בתכנון וייצור של מכונות לתעשיה בתחום הנייר ואילו הגליל עוסקת ביבוא שיווק והפצה של ציוד דפוס תעשייתי ציוד נלווה ומתן שירותים בכל אלה. הסחורה שנרכשה על ידי ליש מהגליל הינה ציפוי גומי על גלילים אשר נמסרו להגליל על ידי ליש, כאשר גלילים אלו יועדו לתעשיית הנייר.

בבקשה למתן רשות להתגונן, טענה ליש כי אינה חבה בדבר וגם אם כן, אזי יש לקזז מכל סכום שייפסק, את עלות הנזקים שנגרמו לליש בשל הסחורה הלקויה אשר סיפקה לה הגליל, דבר שהסב לה נזקים.

התביעה השניה, בסדר דין רגיל, לתשלום 83,877 ₪, עניינה בסחורה הלקוייה אשר לטענת ליש סופקה לה על ידי הגליל. בעקבות כך, לטענת ליש, נגרמו לה נזקים רבים, בין היתר מאחר שנדרשה לשלוח ללקוחותיה מעבר לים, במאוריציוס, בקאזאן ובאתונה, סחורה חלופית, תקינה. התקלות, כך על פי התביעה, התגלו במאוריציוס בחודש מאי 2006, באתונה בחודש אוקטובר 2007 ובקאזאן בחודש ספטמבר 2008.

הגליל טענה כי זולת פניה אחת ויחידה בחודש יוני 2008 אודות תקלות בגלילי גומי, לא פנתה אליה ליש מעולם. לא ניתנה להגליל האפשרות לבדוק את הגלילים, אשר נטען כי היו לקויים ובשל כך, כלל לא ברור האם הליקויים נובעים מייצורם אצל הגליל או מסיבה אחרת. בחודש ינואר 2009 פנתה הגליל אל ליש בדרישה לסילוק החוב בסך של ה- 5,138 ₪ ובחודש מרץ 2009 הוגשה תביעתה של הגליל. רק בחודש אוקטובר 2009 הגישה ליש את התביעה הנדונה ולטענת הגליל, הוגשה זו כ"משקל נגד" לתביעה שהגישה הגליל.

הוגשו תצהירו של מר רני דרימר, סוכן מכירות בהגליל וכן תצהירו של מר יונתן לוינסון, מנהל ליש ותצהיר נוסף של מנהל החברה באתונה, לה נמכרו גלילים על ידי ליש.

במועד שמיעת הראיות בתיקים, לא הופיע לעדות מנהל החברה באתונה ומשכך, הוצא תצהירו מתיק בית המשפט.

שני המצהירים האחרים העידו בפניי.

לצורך נוחות הדיון, יידונו, בנפרד, שתי התביעות.

תביעתה של הגליל

הגליל צירפה לכתב התביעה כרטסת המציגה את יתרת החובה בחשבונה של ליש וכן חשבונית מס מתאימה אשר נשלחה אל ליש ותעודת המשלוח הרלוונטית. כמו כן, הוצג מכתב דרישה אשר נשלח אל ליש ביום 14.1.09. עיון בכל אלה מעלה כי טענתה של הגליל ליתרת חוב מוכחת כדבעי ממסמכים אלה.

כאשר נשאל מנהלה של ליש, מר לוינסון, האם מאשר הוא את החוב שנותר אך טוען לקיזוז, השיב כי החומר אינו מצוי בפניו ועל כן הוא אינו מאשר כי נותר חוב (עמ' 8 ש' 7). ואולם, מר לוינסון לא העלה כל טענה ממשית כנגד החוב, זולת הטענות בדבר ליקויים בסחורה, טענות אשר יידונו בהמשך.

בפועל, טענות הגליל לגבי יתרת החובה של ליש בגין רכישת הסחורה ממנה, טענות המוכחות מן המסמכים כאמור, לא נסתרו בשום שלב על ידי ליש ו/או על ידי מנהלה בעדותו בפניי.

משכך, אני קובעת כי הגליל עמדה בנטל הנדרש להוכחת יתרת החובה כאמור, אשר עמדה, נכון למועד הגשת התביעה, על סך של 5,138 ₪.

תביעתה של ליש

ליש הגישה, בפתח הדיון, תמונות אשר לטענתה, צולמו במאוריציוס ובקאזאן ובהן ניתן לראות כי ציפוי הגומי על הגלילים שחוק. לא נמסר מי צילם את התמונות הללו ומובן כי אותו צלם לא העיד כעד מטעם ליש. כמו כן, לא הוגשה מטעם ליש חוות דעת מקצועית כלשהי אודות הליקויים הנטענים.

תביעתה של ליש, מתבססת, כל כולה, על עדות מנהלה, מר לוינסון ומבקשת להיתמך באותן תמונות.

מר לוינסון העיד כי לאורך תקופה רכשה ליש גלילים רק מהגליל וזאת ללא כל תקלה. בחלוף 12 חודשים לערך, החלו להופיע תקלות אשר בעקבותיהן, הפסיקו לעבוד עם הגליל. מר לוינסון מסר כי בשנת 2007 החליפה הגליל את אחד הגלילים על פי דיווח שמסרה ליש על ליקוי בו. לדבריו, לא הציגו את הגליל הפגום לבדיקתה של הגליל, אלא קיבלו גליל חלופי על פי הצהרת ליש בלבד.

מר לוינסון אישר בעדותו כי לא ניתנה להגליל אפשרות לבדוק את הגלילים אשר נטען כי היו פגומים (עמ' 5 ש' 25, עמ' 10 ש' 6). לדבריו, עלויות השינוע של גליל חזרה ארצה היו גבוהות (עמ' 5 ש' 27).