- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
הגבלת זמנה של הגשת ערעור לעומת אי־הגבלת סתירת הדין בשל ראיות חדשות
|
ב"ה בית דין רבני גדול |
1235703-4
4.8.2020 |
|
בפני הדיין: הרב שלמה שפירא |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
המערערת: פלונית עו"ד לימור אזולאי |
המשיב: פלוני עו"ד אילת רוזינר דהאן |
| החלטה | |
בית הדין דוחה על הסף את בקשת המערערת שבית הדין ידון בערעורה, ערעור שהוגש זמן רב אחרי המועד שנקבע בתקנות, וזאת מהנימוקים שניתנו בהחלטתנו הקודמת.
חובתנו להבהיר: אכן על פי דין תורה "כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין". מקור הלכה זו הוא במשנה בסנהדרין (לא, א) וכך נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן כ) ונקבע בתקנה קכט לתקנות הדיון. אכן במה דברים אמורים? בבית דין שדן והוציא את פסק דינו, ולאחר מכן מתגלית ראיה או עדות חדשה, שאז "סותר את הדין" מפני שחובה לדון דין אמת לאמיתו.
ואכן זוהי ההתנהלות האמורה להיות בכל מקרה שבו ניתנה פסיקה הלכתית שבחנה עובדות וראיות והגיעה למסקנה הלכתית, שחובה לדון בראיה החדשה כדי לבחון את אמיתת הפסיקה הקודמת. הלכה זו תנהג בין בפסיקה הלכתית שניתנה בבית הדין האזורי ובין בפסיקה שניתנה בבית הדין הגדול, שהרי אף שתקנה זו הובאה בפרק יד לתקנות הדיון, ולכאורה מופנית לבתי הדין האזוריים – שהרי רק הפרק הבא, פרק טו, מדבר בערעור – אין הדברים כן, שהרי כאמור מקור התקנה הוא בש"ס ובפוסקים ומחייב מצד עצמו אף שלא הוזכר מפורש בתקנות. גם בית הדין הגדול בדונו בערעורים מחויב לדון על פי דין תורה.
אומנם עניין הגשת ערעור לבית הדין הגדול אינו מעיקר הדין שהרי מעיקר הדין בית דין אינו יכול לבטל פסיקת בית דין אחר. סמכות בית הדין הגדול לדון בערעורים היא [הלכתית] מפני שכל המתייצב לדין בפני בית הדין, מתייצב אדעתא דתקנות הדיון שנתנו את אפשרות הערעור, והרי זה כקיבל עליו את פסיקת בית הדין הגדול אם תהיה סותרת לפסיקת ערכאה קמא. אך במה דברים אמורים? במי שפועל כפי הוראת התקנות, דאדעתא דהכי הייתה קבלת שני הצדדים. אך מי שאינו עומד בזמנים שקבעו התקנות ובית הדין הגדול לא אפשר לו הגשת ערעור – שוב לא הווי בכלל הקבלה הראשונית שקבעו הצדדים. משכך בית הדין הגדול מנוע, הלכתית, לדון בערעור.
לאור האמור אנו דוחים את בקשת המערערת לעיון מחדש מפני שכאמור עניין זה של "כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין" אינו נוגע לאמור בהחלטתנו.
הדברים אמורים בלי לבחון אם אכן ישנה ראיה חדשה לסתור את הדין. אם אכן ישנה ראיה כזו – תובא הראיה לפני בית הדין האזורי, ואין ספק שבית דין זה כתורה יעשה.
עם מתן החלטה זו על המזכירות לסגור את התיק.
ההחלטה מותרת לפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.
ניתן ביום י"ד באב התש"ף (4.8.2020).
הרב שלמה שפירא
עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
