הג'אג דוד נ' אוזדובה שמואל

פסק דין

פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר דוד הג'אג' (להלן: "התובע") במסגרתה ביקש לחייב את מעבידתו לשעבר, אוזדובה שמואל קבלן בניין בע"מ (להלן: "הנתבעת") בתשלום גמול בגין העסקה בשעות נוספות ופרמיה, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, פיצויים בעקבות פיטוריו ללא שימוע, דמי פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה מקיפה. הכל כמפורט בכתב התביעה המתוקן שהגיש ביום 31.3.2008.

את פסק הדין אפתח במבוא ובו הצגת הצדדים ועיקרי הסוגיות להם אדרש בפסק הדין, ולאחריו אפנה לדיון במחלוקות הדורשות את התייחסותו של בית הדין.

מבוא:

1.הנתבעת הינה חברה בע"מ הפועלת בענף הבניין.

2.בנובמבר 2005 התקבל התובע לעבודה בנתבעת בתור מנהל עבודה.

3.תנאי העסקתו של התובע נקבעו בהסכם העסקה בכתב מיום 6.11.2005, אשר צורף כנספח 6 לכתב התביעה המקורי.

4.יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו בפיטורי התובע ללא מתן הודעה מוקדמת ביום 14.6.2007.

5.במשכורת חודש יוני 2007 נערך לתובע "גמר חשבון". במסגרת תלוש השכר שילמה הנתבעת לתובע שכר עבודה המתייחס לימים בהם עבד בפועל בחודש יוני 2007 בסך של 5,829 ₪, דמי הבראה בסכום של 1,113 ₪, דמי פדיון חופשה בסכום של 6,313 ₪, דמי הודעה מוקדמת בסכום של 10,881 ₪. סה"כ היה התובע אמור לקבל באותו חודש סכום נטו לתשלום בסך של 17,904 ₪.

בפועל שולם לתובע סכום בסך של 7,934 ₪ ביום 10.7.2007 וסכום נוסף בסך של 1,181 ₪ אשר שולם לתובע בתחילת חודש אוגוסט 2007 (ראה: אישור התובע על קבלת סכום של 7,934 ₪ במכתב הנלווה לכתב התביעה סעיף 3). ביחס ליתרה טענה הנתבעת לזכותה לקיזוז.

6.בחודש ספטמבר 2007 הגיש התובע תביעה נגד הנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים, המבוססת על שכר קובע של 11,365 ₪ ועל תקופת עבודה שאיננה במחלוקת. בתביעה טען התובע, כי הוא זכאי בנוסף לפיצויי הפיטורים שנתבעו - לדמי פדיון חופשה, דמי הבראה, ביגוד, דמי הודעה מוקדמת ומשכורת שלוש עשרה. סה"כ ביקש התובע בתביעה מספטמבר 2007 לחייב את הנתבעת בתשלום סכום של 55,516 ₪.

7.בנובמבר 2007 הגישה הנתבעת כתב הגנה ובו טענה כי בתביעה על כל חלקיה אין ממש. מטעמי יעילות וסדר לא אביא את פרטי הגנת הנתבעת בעילות התביעה השונות, כאן.

8.עם זאת יצוין כי בנוסף לטענות שהעלתה הנתבעת לגופן של עילות התביעה, טענה האחרונה כי נכון למועד סיומם של יחסי עובד מעביד נותר התובע חייב לה סכום כולל של 18,640 ₪ אותו יש לנכות מכל סכום לו זכאי התובע לטענתו. חוב המורכב מהרכיבים הבאים:

סכום של 7,000 ₪ - שמקורו בטעות מצד הנה"ח בנתבעת שכתוצאה ממנה זוכה חשבון הבנק של התובע פעמיים בשכר של חודש דצמבר 2005. הנתבעת הוסיפה כי בין הצדדים הוסכם כי השכר ששולם ביתר, יישאר בידי התובע כהלוואה אשר נכון למועד סיום העסקתו בנתבעת לא נפרעה.

סכום של 10,000 ₪ - שניתנו לתובע כהלוואה ביום 31.5.2006 והמעוגן במסמך בכתב בחתימת התובע (כך לטענת הנתבעת) מאותו היום.

והאחרון; סכום של 1,640 ₪ - כספי "קופה קטנה" שהיו בידי התובע ואותם לא השיב לנתבעת עם סיום העסקתו.

9.ביום 31.3.2008 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן. בכתב התביעה המתוקן טען התובע כי יש לחייב את הנתבעת בסכום כולל של כ-234,000 ₪ ברכיבי התביעה השונים אשר פורטו בפתיח לפסק הדין.

ביום 25.8.2008 הוגש כתב הגנה מתוקן החוזר על הטענה ולפיה בתביעה על כל רכיביה אין ממש; ועל סוגיית חובו של התובע אליה.

10.אין בדעתי לפרט את טענות הצדדים ביחס לרכיבי התביעה השונים ולפיכך את הדיון במחלוקת ביניהם אפתח בתביעה להפרשי שכר; משם אפנה לבחינת תביעות התובע בעקבות סיום העסקתו הכוללות את התביעה לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצויים בגין פיטורים ללא מתן זכות שימוע. לבסוף אדרש לתביעות לתשלום דמי פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצויים בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה. את הדיון בטענות הצדדים אחתום בהתייחסות לטענת הנתבעת לחובו של התובע כלפיה כאמור בכתבי ההגנה שהוגשו.

התביעה להפרשי שכר: