הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בעמ נ' עניני

פסק דין

בפני שתי תביעות שאוחדו לדיון אחד ועניינן תביעות שטריות ע"ס 2 שיקים – האחד בסכום של 15,000 ₪ והאחר בסכום של 18,200 ₪.

הבנק, התובע, טוען כי הוא אוחז כשורה בשטרות שניתנו ע"י הנתבע לאחד עסלו בילאל וכי הנתבע מחוייב בתשלום השטרות האמורים.

הנתבע מצדו שהגיש בקשת רשות להתגונן, שהתקבלה ע"י הרשם טוען, כי מדובר בשיקים שנגנבו מתוך שני פנקסי שיקים מהרכב המשפחתי ובנסיבות אלה, מאחר והשיקים לא מולאו על ידו וזו אינה חתימתו, אין לחייב אותו בעלות השיקים ולמעשה מדובר בכשלון תמורה מלא המהווה טענת הגנה טובה כנגד התביעה השטרית.

עלי לציין, כי הנתבע לא תמך את הגנתו בחוו"ד גרפולוגית ואף לא הביא דוגמאות חתימה אחרות מהבנק.

פנייה של בא כוחו אל בנק הפועלים בסניף בקה אל גרביה מיום 13.5.13 לימדה, כי הבנק סרב לכאורה לתת לתובע דוגמאות חתימה שכאלה ואולם בפועל, בפני לא הוצגו דוגמאות חתימה כאלה או אחרות.

עוד הובררו במהלך ניהול המשפט מס' עניינים שב"כ הנתבע התנגד לקו החקירה של התובעת בעניין זה.

הוברר כי בנוסף לשיקים שנגנבו מהרכב המשפחתי של הנתבע לטענתו, נגנבו שיקים שכאלה גם לאחיו, נגדו מתנהל הליך נפרד ושונה.

ועוד נטען, כי בעבר נפרעו 3 שיקים (שלא הוצגו בפני ביהמ"ש) בסכום כולל של כ – 25,000 ₪ מהנתבע לחייב העיקרי.

לטענתו של הנתבע, כלל לא ידע על כך שכן מעולם לא נתן שיקים כאלה לנתבע והוא ציין כי הוא שומר לעצמו הזכות לתבוע את תמורת השיקים.

התובע מצדו טען, כי הבנק התרשל בכך שנתן אשראי בלי בדיקה מסודרת לחייב העיקרי וכי אין כל מערכת יחסים בין הנתבע לבין הבנק.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בסיכומיהם, אני נותן את פסיקתי.

דין התביעה להתקבל במלואה.

להלן נימוקיי:

1.גרסת הנתבע היתה בלתי סבירה ולא הותירה כל רושם אמין. הנתבע טוען, כי נגנבו לו שיקים בתאריך 25.04 וזאת משני פנקסים שהחזיק ברכב המשפחתי אך מסתבר, שאחיו שטוען שאף לו נגנבו שיקים, התייחס בתלונתו למשטרה לתאריך אחר מזה אותו ציין התובע כתאריך שבו בוצעה הגניבה. לטענת הנתבע נגנבו לו אותם שיקים נשוא כתב התביעה אך הסברו כיצד ידע לזהות מתוך 2 פנקסים מי הם השיקים הספציפיים שנגנבו לא שיכנעה אותי כלל והטענה שלו שכביכול תמורת שיקים שנתן לאנשים אחרים שולמה על ידו במזומן לאחר שביטל השיקים בבנק, לא הוכחה ולא הובאו כל עדים בעניין.

בדיון בבקשת רשות להתגונן העיד הנתבע: "יש לי יומן מסודר, שבו אני רושם למי נתתי שיקים וניסיתי להזכר למי נתתי לפני הגניבה והתקשרתי אליהם. אין לי את היומן כאן ... אני מוכן להביא את המחברת".

יומן שכזה, היכול להצביע על רישום מדויק של השיקים לא הוצג, ועדותו של הנתבע בפני כי יומן זה נגנב (ביחד עם השיקים) אינה סבירה ואינה אמינה. אי הצגת היומן ע"מ להבהיר כיצד ידע להצביע הנתבע על איזה שיקים נגנבו מעוררת חוסר אמון.

2.זאת ועוד, הנתבע לא נתן שום הסבר משכנע כיצד יכול להיות מצב שבו נפרעו בעבר שיקים לטובת החייב העיקרי (שיקים בסך של 26,760 ₪), חייב שהוא טוען שאינו מכיר ומעולם לא נתן לו תמורה של שיקים.

מדובר בסכומים ניכרים של כ – 25,000 ₪ ולא ייתכן שהשיקים הללו נפרעו והנתבע לא ידע על כך כלל. הנתבע העיד בביהמ"ש: "את עאסלי בילאל אני לא מכיר בכלל, לא נתתי לו מעולם שיק ולא כלום". עדות זו נסתרה מניה וביה.

3.מדובר בתביעה שטרית. הבנק הינו אוחז כשורה, בניגוד לטענות ב"כ הנתבע בסיכומיו. השיקים הוסבו לבנק ואין סיבה לקבל את העמדה שמדובר בכשלון תמורה מלא שעה שהנתבע לא הוכיח כלל כשלון תמורה זה ואף לא הגיש חוו"ד גרפולוגית או אף מסמך שמתוכו ניתן לקבוע כי החתימה על השיקים אינה חתימתו של הנתבע.