הבהרת פסק דין – הסמכות העקרונית, החובה ההלכתית והמותב הנדרש

לפניי בקשת האישה לביטול החלטתי מיום י"ח בשבט תשע"ט (24.1.2019) מכמה נימוקים:

א.         החלטה זו ניתנה במעמד צד אחד.

ב.         ההחלטה ניתנה בדן יחיד ולא במותב תלתא.

ג.          ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות כיוון שהיא מנוגדת להחלטת הרשמת להוצאה לפועל.

ד.         לחילופין: אם אין תביעה לגירושין מנוע בית הדין לדון בענייני רכוש.

ה.         לחילופין: החלטה זו משוללת יסוד עובדתי והיא נוגדת את הצדק.

תגובת האיש ניתנה ובה נדחות טענות הבקשה לביטול ההחלטה מנימוקים הלכתיים ומשפטיים.

אשיב על דברי המבקשים מבחינה עובדתית, משפטית והלכתית.

עובדתית

ביום כ' באדר תשע"ה (11.3.2018) נתן הרכב בית הדין הגדול בראשותי ובהשתתפות הדיינים הרב ציון אלגרבלי והרב ישראל שחור שליט"א פסק דין בעניין זכויות האישה בדירה. פסק דין זה ניתן תוך עיון חוזר, לפי בקשת האישה, בפסק דין קודם על ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי. כל הפסקים ניתנו בהליך של אגב גירושין כפי הסמכות הנתונה לבית הדין ושני הצדדים לא ערערו על כך.

פסק הדין קבע שיש לאישה זכויות של 750,000 ש"ח הכוללים גם הפעלת סעיף 8 תוך התחשבות במצבה של האישה והעמדת בסיס לפתיחת חיים חדשים בנפרד וגם את סכום הכתובה ותוספת כתובה ופיצוי. הדיינים ציינו כי הם קובעים סכום לתשלום עקב כי אין הנכס עומד למכירה וכי מכירתו במצבו הנוכחי ושומת מקרקעין למחירו לא תבטא את ערכו ותגרום לקיפוח האישה ( – יש על הנכס צו הריסה וברובו גרה משפחת האיש).

בפסק הדין צוין כי "העברת הסכום הנ"ל לידי הנאמנים נותנת לבעל זכות לפנות את האישה מהדירה ללא פיצוי כספי נוסף", ובנוסף ציין בית הדין שיש ליצור מנגנון אשר יבטיח שהאישה תפנה את הדירה עם קבלת הכסף. משום כך הוסיף בית הדין סייגים למימוש זכויות האישה בנכס. הסייג הראשון היה שהכספים יועברו בשלב ראשון לידי נאמנות, והסייג השני היה שרק לאחר ביצוע הגירושין ופינוי הדירה תקבל האישה את הכסף.

הפסק, הכולל כתובה ופיצוי גירושין עם הסייגים שנוספו – משמעו חד וברור, שהוא ניתן אגב גירושין ושמימוש הזכויות כרוך בביצוע הגירושין בפועל. היוזמה לביצוע פסק הדין ניתנה ביד הבעל היות שהוא שפנה לבקש גירושין. לפי החלטה זו האישה ממשיכה לגור בבית עד שהבעל יפקיד את הכסף לחשבון הנאמנות ויבקש לפנותה. לא נקבע כל תאריך יעד להפקדת הכסף בחשבון הנאמנות, גם משום הבקשה להתגרש הייתה של הבעל, גם משום שגיוס סכום כזה (ללא מכירת הבית) דורש היערכות, וגם משום שפעמים רבות כאשר נקבע לאדם 'מחיר' גבוה לגירושיו הוא שוקל את צעדיו בשנית.

ביום ה' בכסלו תשע"ט (13.11.2018) קיבל בית הדין בקשה דחופה שבה התבקש בית הדין להבהיר את פסק דינו מיום כ' באדר תשע"ה (11.3.2018), עקב הגשת תביעת האישה למימוש החוב בהליך הוצאה לפועל ובקשתה למינוי כונס נכסים. בבקשה נתבקש בית הדין גם לפנות אל ההוצאה לפועל.

בעת הזאת, פרשו לגמלאות שני דיינים מהרכב בית הדין המקורי ואיוותר אנוכי לבדי מהרכב זה. לפיכך הבהרת פסק הדין הוטלה על כתפיי.

בבחינת תיק הגירושין בבית הדין הגדול ובבית הדין האזורי התברר לי כי עברו למעלה משלוש שנים ואין פנייה לבית הדין לגירושין לא מצד האיש ולא מצד האישה. (אגב: גם בבקשת האישה לביטול ההחלטה, אף שהיא מאוחרת להבהרות, אין היא מבקשת או מביעה את רצונה להתגרש מיידית.)

בהחלטת הבהרה ראשונה מיום י"ט בכסלו תשע"ט (27.11.2018) הבהרתי כי זכות האישה לגביית החוב היא רק לאחר התקיימות שני התנאים שנקבעו. לאחר מכן משהתברר כי עדיין ממשיכים הליכי ההוצאה לפועל ניתנה החלטת הבהרה שנייה המבהירה ביתר בירור כי ככל שלא קיים הליך גירושין לא מצד האיש ולא מצד האישה לא הגיע זמנו של חוב זה לתשלום וממילא אין לפעול בו בהליך הקובע את חיובו לזמן מוקדם וגורר אחריו הטלת עיקולים, מינוי כונס נכסים, הצמדות וריביות.