הארכת מעצרו של משתמש בתעודת זהות מזויפת עד תום ההליכים

העורר, מוחמד סאדי עבדאללה אלגראדאת, תושב סעיר, נעצר ע"י כוחות הביטחון בתאריך 24.1.08 כשהוא מנסה לצאת מן האזור, תוך שהוא מציג עצמו באמצעות תעודת זהות מזויפת ומפר כאמור את הוראת המפקד הצבאי בדבר סגירת שטח.

 משהסתיימה חקירתו המשטרתית, הניחה התביעה הצבאית כתב אישום נגד העורר ובקשה למעצר עד תום ההליכים בצידו. כעולה מכתב האישום ומעבר למעורבות בגינה נעצר, יוחסו לעורר עבירות נוספות כשהתברר כי במהלך חודש אוקטובר 2007 ובתמורה ל-500 דולרים, רכש העורר תעודת זהות ישראלית באמצעותה יצא את האזור כשהוא מטעה את כוחות הביטחון במקום ומתחמק מהם.

בהחלטתו קיבל בימ"ש קמא את בקשת התביעה הצבאית והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. לדעתה של ערכאה קמא לא היה כל פגם בתשתית הראייתית שהתגבשה בתיק, ובשל כך קבע ביהמ"ש כי התנהגותו של העורר יוצרת חזקת מסוכנות המחייבת את מעצרו.

לא כך סברה הסנגוריה אשר כיוונה את עררה זה כנגד ההחלטה האמורה.

בכל הנוגע לקיומן של ראיות לכאורה, דומה, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי התשתית הראייתית הלכאורית בתיק אכן מגבשת פוטנציאל ראוי להרשעה. אולם, מכאן ואילך נפרדות דרכי הצדדים. זה טוען כי כל מסוכנות לא דבקה בעורר בשל מעורבותו באירועים אלו, ואילו האחרת סבורה כי מסוכנותו נובעת במפורש מתוך הכתובים ואגב כך מתחייב גם מעצרו עד תום ההליכים.  

לא יכולה להיות כל מחלוקת באשר לחומרת מעשיו של העורר, ויפה קבע ביהמ"ש שעה שהדגיש כי התנהגותו יוצרת חזקת מסוכנות. חומרת מעשים אלו לא רק שמצביעה על חזקת המסוכנות, אלא יוצרת חשש להימלטות מאימת הדין. אמנם, ישנם צדדים לקולא בהתנהגותו של העורר, יחד עם זאת, חמורים הם במידה כזו אשר מחייבים את מעצרו.

אין כל ספק כי המבחנים לשאלת מסוכנותו של אדם מגוונים הם ושונים ממקרה למקרה. כבר קבע ביהמ"ש הצבאי לערעורים בע"מ איו"ש 159/01 כדלהלן:

"מבחנים רבים ומגוונים הם לקביעת מסוכנותו של אדם. יש ועצם הנכונות לעבור, ולו באופן חד פעמי, עבירה חמורה מלמדת על מסוכנותו של אדם, וכך הוא המקרה בעבירות של אלימות קשה. יחד עם זאת, יש ותימצא מסוכנות אף בביצוען של עבירות המסווגות כ'עבירות קלות', במיוחד מקום בו מדובר במי שהפך את העבריינות לדרך חיים."

ייתכן כי בנסיבות רגילות לא היה ביהמ"ש מורה על מעצר העורר. יחד עם זאת, משהתבקש ביהמ"ש להתייחס למכלול העבירות שיוחסו לעורר בכתב האישום, אין כל ספק כי לא טעה בהחלטתו. חומרה מיוחדת יש לכך כי עבירות אלו נעברו תוך שימוש במסמך מזויף ותוך הצגת מצג שווא בפני כוחות הביטחון הישראליים. העובדה כי הוא רכש תעודת זהות ישראלית מזויפת מצביעה עליו כמי שמבקש להפוך התנהגות זו ל"דרך חיים". כך קיווה העורר לנהוג כל אימת שהוא מגיע למחסום, ולחלוף על פניו כשהוא משתמש בתעודת זהות ישראלית מזויפת. בנסיבות אלו, הכל יסכימו כי מעשיו מעידים עליו כמאה עדים כי לו ישתחרר, ימשיך ויסכן את ביטחון האזור ושלום תושביו.

על כן, אינני סבור כי החלטה של ערכאה קמא מחייבת את התערבותי, לפיכך, החלטתי לדחות את הערר.

ניתנה היום, 20 בפברואר 2008, י"ד באדר א' התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: שי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: