האם רשאים ההורים לבטל מינוי בן ממשיך לאחר שהמינוי נרשם באגודת המושב, בסוכנות ובמינהל מקרקעי ישראל

השופטת צילה צפת - אב"ד:

ערעור על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה בבאר שבע (כב' הש' פ. אסולין), מיום 5/4/09 בתמ"ש 1850/04 ותמ"ש 1851/04, המקבל את תביעת המשיבים 1-2 וקובע כי הם בעלי מעמד וזכויות של "בן ממשיך" ביחס למשק 51 במושב תדהר וכי הסכם המכר שנכרת ביחס למשק הנ"ל בין המערערת 1 ובעלה המנוח לבין מערער 2 הינו בטל.

רקע:

מושב תדהר הינו אגודה שיתופית המסווגת כמושב עובדים ומחזיקה כברת רשות בקרקעות המשבצת של המושב בהתאם לחוזי שכירות תלת שנתיים המתחדשים מעת לעת בינה לבין מינהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית (להלן: "הסכם המשבצת").

ד.מ ז"ל וד.ר, מערערת 1 (להלן "ההורים") קיבלו את  זכויות בר רשות במשק 51 במושב תדהר לאחר עלותם לארץ.

ביום 10/5/87 חתמו ההורים על התחייבות בלתי חוזרת בה הם ממנים את משיבים 1-2 (בתם וחתנם) להיות בנים ממשיכים במשק, והם יקבלו את החזקה הבלעדית במשק לאחר פטירת שניהם, וכן הסכימו באופן בלתי חוזר כי משיבים 1-2 יבנו בית ויגורו בשטח המשק. 

מינוי הבן הממשיך, כאמור בהתחייבות ההורים, אושר ע"י אגודת המושב ביום 10/5/87 והסוכנות (המיישבת) ביום 3/12/87. הודעה על כך נשלחה למינהל מקרקעי ישראל ואושרה על ידם ביום 26/1/88.

ביום 8/12/97, ניתן פסק דין חלקי ע"י "המשקם", על פי חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב -1992, המעמיד את חוב המשק על סך של 360,748 ש"ח ובמקביל ניתן צו מניעה זמני האוסר דיספוזיציה. בפסק המשקם נקבע כי החוב יפרע מכספי התמורה בעת העברת הזכויות במשק או המגרש בהרחבה.

ביום 11/12/03 נחתם חוזה מכר בו מעבירים ההורים את זכויות בר הרשות במשק למערער 2. בחוזה המכר לא מוזכר כלל כי המשיבים מונו כבנים ממשיכים.

האב המנוח הלך לעולמו ביום 6/6/05.

אין חולק, כי בשנת 1987, עת מינו ההורים את המשיבים 1-2 לבנים ממשיכים, אף אחד אחר מילדיהם האחרים לא חפץ בכך, אדרבא, משיבים 1-2 היו היחידים שהסכימו לקבל את המינוי.

אין חולק, כי משיבים 1-2 אכן התגוררו במשק לאחר מינויים כבנים ממשיכים, גידלו עדר, עד אשר העדר חלה והיה צורך להשמידו, מחלת העדר גם פגעה בבריאותו של אחד מילדיהם. לאחר השמדת העדר, עזבו משיבים 1-2 את המשק, עברו להתגורר באופקים ומאז אינם עוסקים בחקלאות.

לטענת המערערים, המשיבים 1-2 איבדו זכותם כבן ממשיך לאחר שעזבו את המשק ולא ביקשו ולא התקבלו כחברים באגודה ועל כן אין מניעה להעביר אליהם את במשק על פי חוזה המכר, מה גם כי ההורים, כברי רשות, ובעודם בחיים הם בעלי הזכויות וזכאים לעשות ברכושם ככל שיחפצו.

המשיבים 1-2 טוענים כי זכויות בן ממשיך ניתנו להם באופן בלתי חוזר, העברת הזכויות אושרה ע"י האגודה, הסוכנות ומינהל מקרקעי ישראל והם מעולם לא ויתרו על הזכות הנ"ל. המדובר לטענתם במתנה שהושלמה ולא ניתן לחזור ממנה. מכל מקום האב המנוח, לא היה כשיר משפטית ולא ניתן לטעון בשמו כי חזר בו מן המתנה.

משיב 5 (מינהל מקרקעי ישראל), ציין כי זכות המשיבים 1-2 כבנים ממשיכים רשומה בספריהם, עצם המינוי מונע העברת הזכויות בנחלה בהעדר הסכמתם ו/או ללא ביטול ההכרזה עליהם כבן ממשיך, שכן הצהרתם והתחייבותם של ההורים הינה הצהרה והתחייבות בלתי חוזרת. כן צויין, כי הרישום במינהל ובסוכנות מתייחס לזכות הקניינית של בן ממשיך ואילו החברות במושב מוסדרת אל מול האגודה ולעניין זה תנאי לחברות באגודה הוא היות המבקש בעל זכות "בן ממשיך" מבחינה קניינית.

 משיבה 4 (הסוכנות) מסכימה עם עמדת המינהל.

עבירות הזכויות במשק:

המקור המשפטי להכרעה בשאלת אופן עבירות הזכויות במשק חקלאי מצוי בהסכם משבצת, אשר נחתם במקרה דנן מעת לעת, בין מנהל מקרקעי ישראל ובין הסוכנות ואגודת המושב. הסכם זה מגדיר את מערכת היחסים בין גורמים אלו, בינם לבין עצמם ובינם לבין חבר באגודה.

תשתית מערכת היחסים מבוססת על כך, כי הקרקע (המשבצת) היא קרקע המדינה, המנוהלת ע"י מנהל מקרקעי ישראל המשכירה אותו לסוכנות, היא הגוף המיישב, והאגודה היא ברת רשות במשבצת. ההסכם בין הגופים הנ"ל תוקפו ל 3 שנים ומתחדש מעת לעת. מאחר והזכות אינה רשומה, הרי מעמד החבר באגודה הוא כבר רשות של בר רשות בלבד.