האם על קטין התובע מזונות מאב נטען המכחיש אבהותו, להגיש טרם לכן תביעה לאבהות

השופט ישעיהו שנלר, אב"ד:

1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בתל-אביב - יפו (כב' השופטת שפרה גליק), מיום 27.12.15 (תמ"ש 32592-08-15), שהורה על מחיקת תביעה למזונות קטין בהיעדר עילה.

2. המשיב הוא אזרח ותושב של מדינת ישראל והמערערת היא אזרחית ותושבת של מדינה זרה (אזרבייג'ן). בשנת 2008 נישאו הצדדים במדינה הזרה, ולאחר מכן נפרדו דרכיהם (בנסיבות עליהן חלוקים הצדדים - אשר חלוקים אף בשאלה האם הנישואים בוטלו בדיעבד).

בחודש נובמבר 2009 נולד למערערת בן. בתעודת הלידה שהונפקה במדינה הזרה בה נולד הילד נרשם המשיב כאביו של הקטין, אך אין רישום שכזה במשרד הפנים בישראל. בשנת 2015 הגישה המערערת את התביעה למזונות הקטין, אשר נמחקה על ידי בית משפט קמא בקובעו כי המדובר ב"תביעה מוקדמת מדי... באין אבהות, אין מזונות".

3. בקדם הערעור שהתקיים בפני, ביום 2.6.16, נקבע כי "השאלה העומדת בערעור האם יש מקום לסילוק תביעה על הסף מעת שתובע טוען שהוא בנו של הנתבע, והנתבע מכחיש זאת וכי לנוכח זאת יש להגיש תביעה נפרדת לאבהות וכשדין התביעה למזונות להימחק... ודוק, אין בכוונתי להיזקק לשאלה אם היה על בית משפט קמא לפסוק מזונות זמניים או לא אלא אך ורק לשאלה אחת אם היה מקום למחוק את התביעה אם לאו".

משהגישו הצדדים סיכומים בשאלה זו, וכטיעונים בכתב, מצאנו לנכון לתת פסק דין - בלא צורך בדיון נוסף בפנינו.

4. סמכותו של בית משפט לענייני משפחה לדון ב"תובענה למזונות" קבועה בחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995.

לא נקבעה בחוק הנ"ל או בתקנות סדר הדין הרלוונטיות לעניין זה - תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, בדגש על חלק ג1 ("תובענות בענייני משפחה") ובפרט פרק כ"א ("מזונות") לתקנות - כל מגבלה, לפיה הכרה באבהות היא תנאי מקדים להגשת תובענה למזונות. מגבלה או תנאי כאמור אינם מוכרים גם בספרות המשפטית (כגון אצל: שאול שוחט ודוד שאוה, "סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה", 2009; אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שתים עשרה, 2015).

5. ההפך מכך, הלכה פסוקה היא כי בית משפט רשאי להכריע בשאלת "אבהות" אף במסגרת תובענה בעניין אחר - ובכלל זה תובענה למזונות קטין. וכך נקבע ב-ע"א 3077/90 פלונית נ' פלוני, פ"ד מט(2) 578 (1995):

"בכל אחד מאותם נושאים שהזכרנו - בהם ובאחרים זולתם - עולה שאלת ה"אבהות" לא כשאלה לעצמה אלא כשאלת גררא (שאלה אינצידנטלית) לשאלה עיקרית אחרת: כך בירושה, כך במזונות, כך במרשם אוכלוסין, בשבות וכולי... במקום שבית המשפט האזרחי מוסמך לדון בשאלה העיקרית, ממילא מוסמך הוא לדון גם בשאלת הגררא, כאמור בסעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984."