האם ניתן לתבוע דמי נזק גם לאחר שנפסקו הוצאות משפט

השאלה שבמחלוקת

1.         בהשאילי כמעט מילה במילה את פתח כתב תביעתם של התובעים, אזי ענינה של התובענה אשר הונחה לפתחי הוא בדרישה של התובעים, אב ו-3 קטינים לפצותם כנובע מכך שהללו נכפו להישאר בתחומי ישראל במשך 13 חודשים.  אגב בירור שאלה זונדרש אני גם לתחום קו בשאלה מהו נזק אשר יש לראות בו כמי שכוסה ע"י פסיקת הוצאות משפט ומהו נזק אחר הניתן לתביעה לאחר תום ההליכים.

2.         כאמור, התובענה הוגשה הן כנגד הנתבעת 1- אמם של הקטינים (להלן גם: "הנתבעת") והן כנגד הנתבעת 2 - עורכת דינה במועדים הרלוונטיים לתובענה (להלן: "עו"ד ב'").

3.         הדרישה לפיצוי באה הן מכיוון שהתובעים ראו בהתנהלות הנתבעת בתחילת ההליכיםבבחינת מעשה "חטיפה" כמובנו של מושג זה גם בחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים)התשנ"א 1991, הן הואיל ולטעמם של התובעים הגישה הנתבעת תלונות סרק במשטרת ישראל, הן בגין הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ גם כנגד האב - התובע 1 (להלן: "האב")והן בשל הסתרתו של אותו צו.

            את עובדת החטיפה ראו התובעים כמי שכבר הוכרעה ולא ניתן לטעון כנגדה, בבחינת     השתק פלוגתא (וראה סעיף 4 לסיכומי התובעים).

התובענה

4.         בכותרת אשר מעל הסעיף ה- 11 של כתב התביעה (שם בעמוד 22) נכתב "עילות התביעה הנזיקיות" ללמדך, כי התובעים רואים בתביעתם תביעה נזיקית לכל דבר ועניין.

5.         בעמוד 24 לכתב התביעה מצאתי בין השאר הפניה לסעיפים 12א' ו-61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 ואולם מעבר לכך, לא מצאתי בטיעוני התובעים, טיעון ולפיו מדובר בדרישה לפיצוי מכח חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970.

גם סיכומי התובעים חפים מכל דיון של ממש בטיעון "החוזי", למעט אזכורה שלהלכת תמ"ש (ת"א) 23849-09-10 בעמ' 11 לסיכומיהם, הלכה אשר הובאה לא כטיעון       נפרד אלא לשם תימוכין בטענות התובעים לעניין עוולות הרשלנות.

6.         התובעים טענו, כי במעשי הנתבעות, כפי שאתאר בהמשך יש כדי:

            הפרת חובה חקוקה.

            הפרת החובה לנהוג בתום לב.

            רשלנות.

            נגישה.

7.         התובענה נישומה בסך 400,000 ש"ח ועל פי הפירוט כדלהלן:

            כנגד הנתבעת 1:

            אבדן הכנסה של התובע כשכיר בחברת פ'                      17,290   ש"ח